נחייה מדקה לדקה

הרצון לברוח,לשבור את השיגרה..זה מה שמעסיק בימים האחרונים..בטוחה שאם אני אראה את אותם האנשים רק עוד פעם אחת אני אקיא..פשוט אי אפשר..כולם כאלו מוזרים..לא מובנים..נימאס מהכול,מכולם..אין הרבה  אנשים שלמענם כדי להישאר..פשוט למצוא מקום טוב..רגוע,חסר כל הדרמה הזאת,שסובבת אותנו בזמן האחרון..יחד עם זאת שיהיה שמח,כיף..

כנירא שגם אני לא סגורה על האישיות של עצמי..גם אני לא הבנתי אם אני אוהבת יותר שקט,רוגע או עדיף לי מהמולה,שתמיד קורא משהו,שאף פעם לא משעמם..

כנירא עוד לא מצאתי את האנשים שאני יגיד ואללה..אני אוהבת אותם..לא ישעמם לי איתם אף פעם,הם יודעים מה טוב לי,הם יודעים איך לעלות לי את החיוך לפנים..תמיד..שלא יצתרכו הרבה הסברים,הרבה מילים מיותרות וחסרות משמעות,שנבין אחד את השני מחצי המילה.

באמת  יש אנשים כאלו? למצוא את האנשים שידעו מה טוב לי,שיספקו לי את זה תמיד..אם אני מנסה לחשוב על סוג חברה שיהיה לי באמת טוב, מצטיירת תמונה מאנשים שמבוגרים ממני,שידאגו אחד לשני,שיהיה הכפת להם,ולא רק מעצמם,שתיהיה איזשהי הדדיות,שכל השטויות,כל המריבות החסרות טעם..יפסקו...פאק..אנשים..איפה אתם מסתובבים?!?