אין לי הרבה מילים שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו,זה כאילו שהצטבר לי בלב כל כך הרבה דברים שלא היה לי כוח או זמן לחשוב עליהם,פתאום הכל עולה מחדש בכזה דילי,ולמשהו אני מרגישה כל כך נבגדת,ובצדק,אבל לא אחרי כל כך הרבה זמן..כבר אין לי חשק לעשות את השיחות של "מה את לא אוהבת בי,ומה אני לא אוהבת בך"אני לא יכולה לדבר יותר על רגשות שלי,וזה מפחיד אותי,אף פעם לא הייתי אדם כזה,סגור,אני כל כך כואסת,ואני משאירה את כל המחשבות אצלי,סגורות,מנסה אפלו לא להראות,אבל זה כמו פצצה,זה רק עיניין של זמן,ולא יותר.
תמיד הייתי בעד זה שנישב ונדבר אם נוצרו בעיות,אבל אני לא יכולה לפתוח את הפה ופשוט לדבר,אולי כי אני יודעת שלא באמת מישהו מקשיב בצד השני,וכמה שאני משדרת שלא אכפת לי מכלום,ושלא מעניין אותי,זה רק להפך.
ואני באמת פוחדת שבשלב מסויים יפסיק להיות אכפת לי ממישהו,או ממשהו וההפסד יהיה לא רק שלי.
אז מלבד עידכון נפשי ומחשבות,צריך עידכון מצב..לא?
הכל קורה מהר מדי,הכל נגמר,ואני אפילו לא עצובה,כי אני בטוחה שעוד כמה ימים הכל יחזור למצב שלו,לשגרה היומית,חברים,מורים..אז לא עצוב לי..עוד לא.עד שאני לא אבין..שכלום לא יחזור..אבל לא אפכת לי..באמת שלא.
גאאדד...קראו כל כך הרבה דברים..שמחים עצובים..ואני לא מעדכנת..למה?כי עד שאני רוצה לעדכן,המצב נגמר ומתחיל משהו אחר..וכך הלאה..סיכום?ל"ג בעומר,יום הולדת "מסיבת סיום",נגמר..הכל..היה טוב, לא מתלוננת.
אז בואו נחיה מדקה לדקה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת שלא יודעת איך לשאול
