בואו נהיה מציאותיים,
החצי שנה הייתה מקרה חד פעמי.
אני לא בנויה לקשרים, לפחות לא עכשיו.
אני לא יכולה לבטוח באנשים שמופיעים לי בחיים סתם פתאום
אני לא יכולה ללכת נגד מה שאני מאמינה. אני לא מאמינה באהבה אמיתית בלי אינטרסים.
אז מה הטעם לנסות בכלל?
אני אגואיסטית. אני לא אתן אף פעם לאף אחד לבוא על חשבון ההצלחות שלי.
זה פשוט לא היה זה. ושום דבר אחר לא יהיה "זה".
אני תמיד בהיכון להסתגר מפני המכה הבאה, אני תמיד מחכה לחלק הפוגע בכל העניין
כי נחשו מה, הוא תמיד יגיע. כי התרגלתי. הרגילו אותי.
שום דבר שיגידו לי לא ישנה את מה שאני חושבת. גם אם אני הכי טועה שיש.
מה שלא הורג- מחשל, ובמקרה שלי עוטף במליוני שכבות מגן שלא מאפשרות לאף אחד להתקרב.
ואתם יודעים מה? אתם צודקים.
כן, אני רעה, אני כלבה חסרת לב ורגשות.
אבל יודעים עוד משהו?
אני שלמה עם זה.
כי זה הופך אותי למי שאני.
לפחות אני אמיתית.
אני לא מאכילה אנשים בשקרים ותרוצים להתנהגות שלי.
זו אני וזה מה שיש. תקבלו אותי או שתפנו לי עורף. SEE IF I CARE
יש לי את כל הסיבות בעולם להיות כזו. אתם לא באמת מכירים אותי, עד כמה שאתם חושבים שכן.
אני זו אני, ואני לא הולכת להשתנות בשביל אף אחד אף פעם.
כבר אמרתי לא פעם, לא מפחיד אותי להישאר לבד. אני במילא ככה רוב הזמן.
אז תחסכו ממני את הדעות שלכם. אל תגרמו לי לשלוח אתכם רחוק מכאן.
שבוע הבא חופש.
סוף סוף קצת מנוחה מהתקופה המטורפת והמתישה, פיזית ומנטאלית.
קצת נסיעות, הרבה שינה, זמן איכות עם חנה ועוד חרישה.
זה מה שעושה לי את זה.
לא צריכה צומי זכרי סביבי.
מספיק עם מערכות יחסים ורגשות ושאר בלבולי שכל עד סוף יב'.
עכשיו לנשום עמוק, ולהתחיל לאגור כוחות לתקופה לא קלה.
In order to be the best, you have to give your best.
הייתי.
דינר.
יום ראשון בגרות, אחלו לי בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
