לגבי הפוסט הקודם, אני ממש מבולבלת.

שנייה אחת אני מרגישה שכולם אוהבים אותי, ושנייה אחרי, שאני מרחיקה ממני את כולם.

כשאני חושבת על עצמי, אני לא יודעת איך להגדיר אותי.

מצחיקה, מטורפת, נודניקית, חברה טובה, נאמנה.

מה אני?

~

כל יום, שאני קמה בבוקר, אני חושבת איזה יום יהיה לי עם עצמי היום.

יום רגוע? יום מטורף? יום פסימי? יום דוחה?

אני מתחילה לדחות את עצמי בהתנהגות שלי.

ואני מרגישה שגם לכולם ה"טיפשות" שלי נמאסה.

אני רוצה להתבגר קצת.

כולם חושבים שהפכתי מביישנית למטומטמת.

אבל זה לא נכון!

כל כך לא נכון!

אני פשוט עושה את עצמי ככה. כי אני חושבת שאם אני לא יהיה ככה, אתם פשוט לא תאהבו אותי.

אבל אני כבר דוחה את עצמי עם כל השטויות שלי.

הגיע הזמן להתבגר! אבל להשאיר קצת ילדותיות.

וזה שאתם אומרים לי שאני מפגרת רק גורם לי להיות עוד יותר כזאת.

אז זה לא עוזר!

תנסו לעזור לי. אני בחיים לא יצליח אם לא תנסו לפחות לעזור לי....

~~~

מעכשיו, התקופה הזאת הולכת להיות ממש קשה.

בלי צחוקים (לפחות לא ממני), בלי "סיפורי יעלי", בלי טמטום.

זה יהיה קצת קשה בלי לגבי טמטום, אבל אם תעזרו לי, אולי זה אפילו יצליח!

אז.... סוכם?

אתם עוזרים לי להיות מי שאני באמת ולא מפגרת שדוחה את עצמה?

מבטיחים?

תודה!