עוד בלוג סיפורים

הם חייכו אחד אל השני, מאחורי כל חיוך מסתתר דבר שונה, דבר אחר.

"*דַיָאנַה, אני- ", כאשר ניסה טֶרוֹ לדבר אל דיאנה היא קטעה אותו בקוצר רוח. אך היא עשתה זאת בחינניות מיוחדת, בנעימות. "אינך יודע כמה כולם ישמחו שחזרת סוף כל סוף!" היא אמרה, עיניה נוצצות. הוא לא יכול לספר לה, הוא לא יכול להגיד. מדוע היא חייבת להתנהג כך? הוא שאל את עצמו. מדוע העיניים שלה חייבות לזהור בצורה כל כך- כל כך, זוהרת...

לא הייתה לא תשובה לשאלה הזאת, היא נותרה חסרת מענה. הוא חייך אליה, נבוך כולו, לא יודע מה לומר, איזה חלק מן האמת לספר, או אולי פשוט לשקר?

לא. הוא לא יכול לשקר לדיאנה. דיאנה קוראת אותו כמו ספר פתוח, כאילו הוא שקוף. הוא מרגיש חסר אונים כאשר היא עושה זאת, בזמן שהיא קודחת בתוך ראשו עם העיניים שלה. כשהיא עושה את זה, הוא פשוט מביט בחזרה, נשפך אל תוך הכחול העמוק, מרגיש כאילו הוא עף אל תוך השמיים. לפעמים הוא תוהה אם לדיאנה יש יכולת לקרוא מחשבות. הוא יודע שזה בלתי אפשרי, אבל, אם כך, איך זה שהיא תמיד יודעת הכל? וכשהיא מסתכלת בעיניו הוא פשוט לא מסוגל לשקר לה. כאשר הכחול פוגש בדבש, הם מרחפים. הרחק, הרחק.

מחשבותיו נקטעו כאשר יצא מתוך אחד האוהלים בחור צעיר ונאה, בעל שיער חום בהיר וסטור.

עיניו החומות זרחו באושר למראה חברו הטוב, טרו.

הוא צעד אליו בצעדים גדולים ומהירים וכשהגיע אליו לבסוף טפח על שכמו חלושות.

"כמה טוב שחזרת אלינו" הוא אמר בקול נמוך מאוד. טרו חייך. אֵנְדְּרוֹ [Endrow] מעולם לא העז להפגין את חיבתו לאחרים בציבור. הדבר היחיד שנהג לעשות הוא לטפוח על שכמם או על גבם של ידידיו. טרו עשה צעד אחד קדימה וחיבק את חברו הטוב. למרות שזה עשוי להראות מעט משעשע. טרו, אשר היה נמוך מעט מן הרגיל חיבק את אנדרו, הגבוה מן הנערים בשבט.

בזה אחר זה יצאו בני השבט מאוהליהם, גברים נשים וטף. אחרי כמה דקות טרו כבר חובק על ידי כולם, מלבד הצ'יף, צ'יף סְטְרֶאוּ. כעת טרו היה לחוץ לחיבוק משֻוּנַה [Shoona], אחד הלוחמים החלשים בכפר, אך עם זאת המתנשא מכולם. כאשר הרפה ממנו שונה הסיט טרו קבוצת שיער משיערו השחור והארוך, אסוף בקוקו שהגיע עד למותניו ונקשר בחבל גס ובו שזורות כמה נוצות. הוא הסתובב. הפחד הכה בו בפתאומיות, כל גופו רעד לרגע. הוא קיווה שאיש לא שם לב. מולו עמד הצ'יף, ראש השבט, אביה של דיאנה, אהובתו.

הוא לא ידע מה הולך לקרות. האם יכעס עליו הצ'יף על כך שלא מצא את האבן הנחשקת? הרי ברור שהתשובה היא כן. אבל מדוע טרו אשם? הוא חיפש את האבן בכל מקום שעלה על דעתו; בהר הגעש, ביערות, בהרים ובמערות. הוא אפילו ניסה לחפש את האבן בקנים של ציפורים! מה עוד רוצה הצ'יף, והאם השבט ינדה אותו לעד? ואולי, רק אולי, הצ'יף לא יסכים שטרו יקח את דיאנה לאישה.

אני יודעת שזה לקח המון זמן. אבל פשוט לוקח לי זמן לחשוב על הכל,

אחר כך לבדוק שאני לא מחסירה פרטים, ואז לעשות שוב בטא על הכל...

אני יודעת שזה קצר, מה לעשות. בקרוב יהיה המשך, מבטיחה!

*אני יודעת שכתבתי דאינה, אבל שיניתי לדיאנה (:

3>