לא בטוחה למה חזרתי לאתר הזה,לבלוג שליוה אותי ככ הרבה שבו חלקתי את הרגשות שלי אתכם את הכאב השמחה ואפילו העצבים...
חזרתי וקראתי את תחילתו של הבלוג הזה ולא האמנתי עד כמה פטתית הייתי,אבל הבנתץי שהייתי חייבת לעבור את התקופה הזו כדי להבין שזה לא קל.לא קל לחיות בצורה כזו הרחקת האנשים האהבה.
אבל זה כרגע מאחוריי לפחות אני מנסה שזה יהיה.
עדיין יש את השריטה שברע שאני אוכלת יותר מדי למחרת אני מצמצמת באוכל ככל שאפשר אבל לא חוסכת בטונות של שוקולד פרה/טעמי/קינדר באוונו/קרמבו כל יום ועדיין מצליחה לנוע על 41-2 .
בלי לשים לב גולשת לנושא יותר ויותר למרות שהדחקתי את זה מעל חצי שנה ,חצי שנה מאושרת ומופלאה שכרגע נעלצת בן רגע
כי כשחוזרים אחורה להביט על העבר מהצד זה קשה זה מראה את כל הטעויות שעשית ונהגת בטיפשות חוחלטת.
ממש רציתי לספר על אותה חצי שנה שעברה עליי אבל אין לי יכולת אני רק רואה את הבלוג הזה אני שוב נכנסת לכאוס של מספרים בקל' במשקל כמה שאני רוצה להפטר מהבלוג הזה אבל יכולה זה חלק ממני חלק מהטעויות שלי לא מסוגלת להפטר מעצמי.
מה שכן אני בדרך חדשה שמבטיחה לי כל יום מחדש חיוך מחודש על פרצופי גם מבחוץ וגם מבפנים..
אוהבת ולא חשבתי שאתגעגע למי שהיה איתי ברגעים הטובים והפחות טובים
adva.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
