Excuse me but can I be you for a while
שקר כלשהו |
| 6/2008
הבית שלי כל כך מגעיל
הקפה מתוק מדי. הדבר היחידי שאכניס לפה שלי עד מחר בבוקר כנראה והוא מתוק מדי. כיף.
המטבח שלי באמת גורם לי לרצות להקיא.
ממילא יש לי איזה קטע פריקי עם כלים מלוכלכים, שאני לא יכולה לגעת בהם. הם גורמים לי לבחילה.
עכשיו יש גם חרקים שסובבים את הכיור, חרק שטבע בתוך קערה מלאה במה שנראה כמו עובש שצף על מים.
גם ככה החלב ששמתי בקפה שלי, גיליתי שצץ ממנו גוש לבן, למרות שלא פג תוקפו.
הלכתי לכיוון הכיור לשפוך את הקפה ולשים את הכוס שם, אבל ברגע שהכוס הומנחה צצו כמה ברחשים קטנים
ואני מאוד מתעפקת לא לבכות מגועל. אני עדיין מרגישה אותם על הידיים שלי.
לנשום.
שום דבר לא קרה. רק כיור. רק כלים מלוכלכים. רק עובש וחרקים מטונפים.
הידיים שלי רועדות.
לא כאילו אמא שלי עוזרת. או מודעת. למרות שהיא 3 מטרים ממני, מהופנטת לחדשות שש בערוץ 2. מדי פעם מוציאה צליל שמבקש שאכין לה משהו לאכול. אני לא רוצה להתקרב לאיזור שם כרגע.
עוד יום שגרתי כשהמטפלת לא כאן.
כמה חבל שאני כל כך רוצה לעבור מהבית שצריך אותי בו.
בא לי לירות במשהו.
אני חייבת לציין כמה קל לשנוא את עצמך. נורא קל להעביר ביקורת על מה שאתה ומי שאתה.
למה? למה הרבה יותר קל לראות חסרונות ופגמים של אדם כזה או אחר מאשר להלל ולשבח את מעלותיו שלו?
נפש האדם היא אכן דבר מוזר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
