Excuse me but can I be you for a while
שקר כלשהו |
| 6/2008
הבית שלי כל כך מגעיל
הקפה מתוק מדי. הדבר היחידי שאכניס לפה שלי עד מחר בבוקר כנראה והוא מתוק מדי. כיף.
המטבח שלי באמת גורם לי לרצות להקיא.
ממילא יש לי איזה קטע פריקי עם כלים מלוכלכים, שאני לא יכולה לגעת בהם. הם גורמים לי לבחילה.
עכשיו יש גם חרקים שסובבים את הכיור, חרק שטבע בתוך קערה מלאה במה שנראה כמו עובש שצף על מים.
גם ככה החלב ששמתי בקפה שלי, גיליתי שצץ ממנו גוש לבן, למרות שלא פג תוקפו.
הלכתי לכיוון הכיור לשפוך את הקפה ולשים את הכוס שם, אבל ברגע שהכוס הומנחה צצו כמה ברחשים קטנים
ואני מאוד מתעפקת לא לבכות מגועל. אני עדיין מרגישה אותם על הידיים שלי.
לנשום.
שום דבר לא קרה. רק כיור. רק כלים מלוכלכים. רק עובש וחרקים מטונפים.
הידיים שלי רועדות.
לא כאילו אמא שלי עוזרת. או מודעת. למרות שהיא 3 מטרים ממני, מהופנטת לחדשות שש בערוץ 2. מדי פעם מוציאה צליל שמבקש שאכין לה משהו לאכול. אני לא רוצה להתקרב לאיזור שם כרגע.
עוד יום שגרתי כשהמטפלת לא כאן.
כמה חבל שאני כל כך רוצה לעבור מהבית שצריך אותי בו.
בא לי לירות במשהו.
אני חייבת לציין כמה קל לשנוא את עצמך. נורא קל להעביר ביקורת על מה שאתה ומי שאתה.
למה? למה הרבה יותר קל לראות חסרונות ופגמים של אדם כזה או אחר מאשר להלל ולשבח את מעלותיו שלו?
נפש האדם היא אכן דבר מוזר.
| |
זה נשמע מוזר
אני פשוט לא רגילה להיות כועסת.
זו הרגשה כל כך מוזרה.. בטן מתהפכת
סומק כהה
ושמתי לב שגם הנימה שלי יורדת בכמה טונים.
פשוט יום כועס.
לפחות הוא נגמר. בתקווה שכל מי שאמור לצאת מהבסיס שלו יצא מהבסיס
ומי שאמור להישאר יעביר את השבת במהרה...
רצתי אתמול 7 ק"מ! הגיע הזמן...לחזור לכושר זה אוּבר.
עכשיו רק לחכות לתוצאות. סוג של.
סוף שבוע...הגיע הזמן. לא יודעת מה איתכם, אני הולכת ~לנוח~.
לילה טוב :)
| |
אני לא יודעת מה העמדה שלי על זה שאני חוזרת כ"כ מאוחר
אני עייפה.
ואין לי כח לצאת לרוץ.
מצד שני אילו הייתי חוזרת יותר מוקדם, ספק אם היה לי כח לעשות משהו מעבר ללבלוס בבית.
תקופה מוזרה. אני מתנהגת מוזר וחווה את זה על בשרי. לא יודעת להגיד לא. לא יודעת להגיד.
אני בעיקר נותנת לדברים לבוא, לעבור מעליי בתקווה שלא ייגרם יותר מדי נזק.
מצד שני, נראה לי שככה רובנו חיים. או לפחות עוברים את תקופת הצבא..
דרך אגב, אל תלכו לפילאטיס! זה הדבר הכי מוזר שאפשר ללכת אליו...
בעיקר כשאומרים לכם בנונצ'לנטיות להפריד את עצמות האגן אחד מהשני... מה לעזאזל?!
הממ...יהיה טוב. או לפחות, יהיה.
מסתכלים קדימה ובולעים את הגאווה.
| |
.
קורה לכם שאתם מתלוננים על משהו, משהו שיש לכם את הכח לשנות
אבל לא משנים אותו?
בין אם זה עצלנות גרידא ובין אם זה חוסר כח רצון להתמדה, או אולי אפילו פחד
שום דבר לא משתנה.
הכל עניין של החלטה.
ואכן, התחלות חדשות זה מפחיד, ותאמינו לי, אני יודעת.. אבל אם אתה לא רוצה להישאר במקום כל הזמן,
אם נמאס לך להיכנע לפחד- תחליט לשנות ולהשתנות.
איך זה שאדם אף פעם לא מקשיב לעצות של עצמו?
אחד מהדברים שאני צריכה להשריש כדי ליישם את תכנית ה"אני מרגישה טוב היום".
".There's a place called heaven and a place called hell
.There's a place called prison and a place called jail
.And dad's going to them all except for one"
man, i love Tori :)
עריכה: וואו! זה תפס אותי בהפתעה..:
Gil says:
את יודעת שאני אוהב אותך כן?
Karen Adie says:
למה?
Karen Adie says:
כאילו, מעבר לעובדה שאני אחותך, למה אתה אוהב אותי?
Gil says:
כי נוכחתי לגלות בתקופה האחרונה שיחסית התקרבנו שאת אישה ממש מדהימה. אשת אשכולות, חכמה ונחמדה ואוהבת....
Gil says:
אין לי סיבה שלא לאהוב אותך ויש לי את כל הסיבות בעולם כן לאהוב אותך.
Gil says:
יש לי מזל גדול שאת אחותי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
