| 7/2008
אני מניחה שזה לא מעניין יותר מדי/נקודות שכאלו
אבל מכיוון ש"דף בלוג" משל עצמך אומר שיש לך כל זכות לפרסם מה שעולה בארש, אז אין לכם ברירה משהו P:
בספר שאני קוראת כרגע מסופר על לוק, פסיכיאטר אינטלקטואל שסה"כ משועמם מהחיים הבינוניים שיש לו.
אישה יפה, שני ילדים, שותפות עם...אוך, לא זוכרת את שמו.
בעודי קוראת את זה, ומכיוון שאני "משליכה" כפייתית, אני לא מצליחה לדמיין איך זה חיים משעממים.
החיים שלי לא משעממים כלל וכלל. נכון, יש בהם מן העצבות, השפלה, בדידות ואף כעס-אבל לא שיעמום.
האמת זה יכול להיות מעניין... תקופה בבית שלי שהייתי יכולה להגדיר כ"משעממת".
אם כי עכשיו דברים מתמתנים ונעשים סבירים משהו...אבל תמיד יש מועקה שתטריד את מנוחתי.
ואם אין, אמציא לעצמי אחת.
אתמול ישנתי אצל גוגיג (רשל"צ) ולקחתי את הספר הרביעי בסדרת "שיר של אש ושל קרח".
אני לא יכולה לחכות!! :)
אני לא ישנה טוב. כבר כמה ימים שאני מתעוררת אין ספור פעמים בלילה. יש אנשים שאומרים שזה חום. חום באמת יכול להעיר אדם משנתו? לא ידעתי את זה....
ואם כבר בנושא של בעיות פיזיות, אני חייבת להגיד שאני טיפה מפוחדת. בדיקות שעשיתי לפני כמה חודשים העלו איזו בעיה שעכשיו אני צריכה ללכת לחר"פ לראות אם זה רציני.. אני לא מרגישה יותר מדי בנוח לפרט עליה, אבל זה פשוט משהו שאני חייבת להוציא.
ואני יודעת שכיום בשיא הטכנולוגי הרפואי יש אין-ספור אפשרויות לפיתרון אבל... נו שוין, עכשיו אני לא יכולה להגיד שאני הכי בריאה במשפחה שלי...
לא ידעתי שלקחו את "הקייטנה של קנלר" ועשו ממנו סרט (לא הוליוודי אבל אמריקאי בכל זאת).
וואלה, כל פעם שאני רואה יצירה של אתגר אני לא יכולה שלא להתפעל מהיצירתיות והמקוריות שבה.
פאנץ' או טוויסט שהוא סה"כ שונה משאר מה ראיתי אצל אמנים וסופרים אחרים. יש לו דרך מאוד מיוחדת להעביר מסרים.
מקוריות באמת גורמת לך לחשוב.
| |
איש הקובייה
התחלתי היום לקרוא את "איש הקובייה" של לוק ריינהרט.
ספר שכבר ניסיתי לקרוא לפני שנתיים, ופשוט לא היה לי כח אז להשלים אותו.
בעמודים הראשונים שמתי לב שסימנתי במרקר משפט שם
"תבין את עצמך, קבל את עצמך, אבל אל תהיה עצמך".
אני מניחה שזה עדיין תקף להיום.
נ.ב.
היום היה יום טוב.
מזל טוב לעמית וזה.. מספרים ראשוניים זה אוּבר :)
| |
איפור זה רע
שואה
אסון.
איפור זה השטן.
וזה כל מה שיש לי להגיד בנושא.
אבל חוץ מזה אין חדש :)
| |
אני מנסה לחשב על דברים טובים שקרו לי לאחרונה...
וזה לא שלא היו. אני מניחה.
פשוט אין משהו שיכול לנטרל את התקופה האחרונה שהייתה...שוחקת, מעייפת.
*חזרתי לפני חודש וחצי לליאור. אין מילים בפי לתאר את הנירוונה שבדבר
*התחלף לי לפני כחודש מפקד, ועכשיו מילים משונות יוצאות מפיו כמו "תודה".
*בתיאוריה אני יודעת שיש לי למי לפנות כשאני סדוקה..זה שאני לא מרגישה זאת זה כבר דבר אחר.
ואני יודעת, תאמינו לי שאני יודעת, על הילדים הרעבים באפריקה שהתזונה שלהם יותר נוראית מ"דיאטת שואה" (186 קל' ביום)
ושאני צריכה להודות למי שלא יהיה שיש לי גג שייגן עלי מפני הגשם שאין בארץ ובגדים שייגנו על העור הרגיש שלי מפני קרני UV המאיימות עליו בכל רגע נתון... אבל אני לא. מי באמת קם כל בוקר ואומר תודה על זה שהוא חי? ובאמת ובתמים לא לוקח כמובן מאליו את כל מה שיש לו בחיים..? לא אני, זה בטוח.
אני מניחה שזה לא בריא במיוחד לאמוד כמה פעמים היום חלמת בהקיץ על דברים שהסתיימו בסצינות מגואלות בדם, הא?
נו שוין... דמיון מפותח זה לא משהו רע מדי.
אלימות להמונים.
| |
קיטורים קיטורים.
אני שונאת להיות פתייה.
נמאס לי להאמין לכולם. הרי הבדיחה היא על חשבוני, לא?
וזה די מצחיק כשחושבים על זה..הרי אני מהאנשים שנוטים יותר לשקר (ובהצלחה אם יורשה לי להוסיף)
ועם זאת, אני לא מצליחה לתפוס את העובדה שאחרים גם עושים זאת.
המפ. לא לבטוח באף אחד. בייחוד לא משפחה. בייחוד לא אבא.
שיט, זה כל כך כאב.
אני לא מבינה למה אני כל כך מחוברת אליו, באמת.
הוא אדם נפלא ומה לא, אבל גם ככה אנחנו לא בדיוק שומרים על קשר יום-יומי או משהו בסגנון.
אבל לדעת שהוא לא נגיש.. עצם הרעיון מעלה לי דמעות. באמת שאני לא יודעת איך להסביר.
אוקי, הוא חזר. אני לא יודעת איך להתמודד עם העובדה הזו, אבל הוא חזר.
ואני מנסה להתחמק, באמת שכן. מה יעזור לי עוד ענן שחור...
פונה לכיוון רנדומלי כל פעם שהוא מעלה את פרצופו, כמו ילד שזועק לתשומת לב..
הבעיה היא שאחרי כמה זמן הוא יקפוץ לי בחזרה לשדה ראייה, עורב לי או משהו כזה.
לפעמים אני חושבת שהייתי צריכה לסיים את מה שהתחלתי.
| |
לדף הבא
דפים:
1 2
׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³׳’ג‚¬ג€׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ¢׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³ײ²ֲ© ׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³ײ²ֲ§׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ¢׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³ײ²ֲ (6/2008) ׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³׳’ג‚¬ג€׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ¢׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³ײ²ֲ© ׳³ֲ³׳’ג‚¬ֲ׳³ֲ³׳’ג‚¬ֻ׳³ֲ³ײ²ֲ (8/2008) |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
