סימנים יסללו לכם דרך רצופה לצעוד בה

את אמרת לי שזה הכל אני,שזה הכל שלי,הכל בזכותי,הכל לטובתי,שזו לא את שמולי,לא את נגדי – אלא את איתי.  הנחת אותי מול הבדיה הכי גדולה שעמדתי מולה – שרדתי בשיניים מסעות קשים. במעמקיי תודעתי נוספו להם עוד כמה שילובים לא צפויים – אך הדברים ה"לא צפויים" הם אלו שהכי משפיעים עלינו במבחן התוצאה. המח התעוות מרוב כל המחשבות והתדרים שנורו מכל הכיוונים,אבל יש לי הרגשה שההתעוותות

הזאת,לא כל כך גרועה,תיבול מרענן לטעם המונוטוני שחבט בקצה לשוני כבר תקופה ארוכה.

מי מכם אי פעם ציפה למשהו שיקרה,התאכזב אחר תקופה קצרה(חוסר סבלנות) וקרה לו בדיוק ההפך ממה שהוא ציפה ?!

מי מכם רצה להגיע למטרה מסוימת, פספס את המטרה ובמקום לזרוק עוד כמה חצים מדויקים יותר –פשוט ויתר! זרק את ראשו בשיפוע עם סטנד מטורף של אגרוף אחד שעושה קונטרה רשלנית לצוואר ?

את מי תקפה אמביציה מטורפת לעשות משהו,אך השמש של מחרת שינתה את האמביציה לרשלנות ריגשית ודכאון פסיבי ומן הסתם שהאמביציה נשארה רק מילה ולא עברה את תהליך ה"יצירה" ?

מי מכם מצא את תהליך ה"יצירה",הבין שאנו יוצרים את המציאות שלנו במוחנו כל הזמן,מה שאנחנו משחררים לדף – זאת פיסת מידע מזערית מאד לעומת הפוטנציאל שטמון בנו. אלו שהבינו את תהליך היצירה משחררים השראה בכל נגיעה,בכל נשימה,בכל מבט,בכל מילה,בכל מחשבה.

מי מכם אי פעם חשב שהוא יכול לעקוף את הקארמה ?  לשחק בקוביות הגורל כאילו הוא אל אכזר שיודע מה טוב בשביל כולם – אבל בתאכלס,מה שטוב לו – זה שלא יהיה טוב למישהו אחר – כי זה האינטרס שלו,האינטרס הנסתר.

מי מכם,אי פעם חשב על לכתוב שטויות כמו שאני כתבתי ? להוציא באמת את כל ה"מוזרויות" שבי,לתת לכם קצת לטעום ממה שיושב לי במח המעוות. לתת לכם אפילו להעביר עליי ביקורת – אבל מי אתם בכללל :]] כולה בני אנוש מסכנים – השתחוו חחחח...

סללתי לעצמי דרך רחבה מידיי בשביל לפול,עברתי מכשולים גדולים מידיי בשביל להכשל עכשיו. קראתי את מחשבותיהם של חכמים רבים במסעותיי. ידעתי שיש תדרים שחשוב לשמר אותם במוחי. כל השדרנים באקסטזה שחושבים שהנאומים שלהם חשובים,לא מבינים  שהרגש שהם משדרים הוא בסה"כ התלהבות.

לפעמים אני מרגיש שהייתי רוצה שמנות המידע שנשלחות אל העולם האטומי – פשוט יפספסו את המקלט שלי,יעברו אותי – ויתנו לי מנוחה או שאמצא דרך לשלוט עליהם באופן מושלם – בלי שאני ארגיש שזה משגע אותי. אני רוצה לדעת מתי סתם תקפה אותי "פרנויה" ומתי אני תאכלס "קורא" את המצב.

חוזרים להתחלה, שוב אותו תסכול,שוב אותם טענות, שוב ושוב ושוב ו......די כמה אפשר. אני מרגיש כמו סאחי בלטה – כל היום יושב ומתלונן על דברים שלא מסתדרים במקום לחשוב על מה לא נעשה כשורה ופשוט לתקן אותו בלי לחשוב יותר מידיי על "למה זה קרה". יש מצבים שצריך לזרום איתם ויש מצבים שצריך להתעמק בהם – איך אנו יודעים מתי להתעמק ומתי לזרום ? יש לנו כלי שעוזר לנו בנושא – אינטואיציה – אך אני לא אוהב כל כך את הכלי הזה. כי לפעמים אני מרגיש שאני צריך לעשות בדיוק ההפך ממה שהאינטואיציה שלי אומרת. האינטואיציה היא סוג של "היגיון מנחה" אבל הגיון שכבר נכתב ולמדתם אותו לפי ערכים שונים בסביבה שלכם – זה לא משהו שאתם למדתם בכוחות עצמכם, אלא משהו שהגיע אליכם לא במודע. האינטואיציה שלי כרגע אומרת שאני צריך להוסיף שאם יש לכם הרגשה שהאינטואיציה שלכם טועה למרות שזה מה שאתם כביכול חושבים שהגיוני להיעשות עכשיו – אל תפחדו לעשות ההפך - השתמשו ב"שבירת הגיון" – תהפכו את המצב ב180 מעלות "משנה מקום,משנה מזל".

באהבה שלכם,

          עוקץ המחשבות :]]