מצחיק איך כל פעם אני משאירה את התגובות פתוחות בתקווה להכנס לפה יום אחד ולראות איזה משהו ממך,
אפילו את הדבר הכי פשוט "טוב לי שטוב לך" או ש איזה "התגעגעתי" קטן.
בכל מקרה עכשיו המצב לא כלכך טוב. הנסיך הקטן שלי נמצא בעזה- מלחמה זה אף פעם לא טוב,
אבל כשמשהו שלך שם, האוצר הקטן שלך אז אתה באמת מתחיל להרגיש את כל הקושי, את כובד העניין,
וכמה שמסוכן כרגע.
אני מוצאת את עצמי לפעמים בלילות חושבת מה יקרה אם יקרה לו משהו, אני הרי אאבד את הדבר האחרון
שמחזיק אותי פה- אני אאבד את משמעות החיים שלי, אני אאבד את הנשמה שלי, אני אאבד 99 % מהסיבת
קיום שלי, האויר שלי.
אוח. מתסכל.
אני יודעת שזה לא טוב לחשוב על כל זה, אבל ברגע שזה נוגע בך אז פשוט אין שום דרך אחרת חוץ מלחשוב
על זה.
כל פעם שהוא שולח הודעה אני מנסה לדבר כאילו זאת הפעם האחרונה שלנו, לא יודעת כמה זה טוב בשבילי,
אבל אני יודעת שאותו זה מעודד.
מרגע לרגע זה נהיה בלתי נסבל. חודש בלעדייך וזה אשכרה נראה כמו נצח.
אני מתגעגעת אליו... לחבוק, נשיקה , מגע וכלכך חסר לי להרדם בתוך הידיים האוהבות שלך.
אוח.
חשבתי שאם אני אשב ואכתוב אז אני ארגיש יותר טוב , אבל נהפוך הוא עכשיו אני עוד יותר מתוסכלת
ממה שהייתי. ככה שאני אעוף לי להיות מתוסכלת במקום אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
i scream ice-cream
