האם לדעתכם בעידן ה-web 2.0 ניתן להכיר וליצור קשרים רומנטיים ביתר קלות?
אם הייתם שואלים אותי, בעבר הייתי עונה ש"כן בטח"...
אבל היום, הספקות... הספקות 
ולדעתי הנק' המרכזית היא, תאמינו או לא - חוסר תקשורת! חוסר רצינות!
האדם מהעבר השני לא מתייחס לזה ברצינות יתרה, כי לא רואים אותו, כי זה "רק הרשת", כי הוא יכול (כי הוא ישראלי?)...
אני אישית לא בעד משחקים ( לא מהסוג הזה בכל אופן;) ). רוצים רוצים, לא לא. למה למרוח את זה ולענות במריחה, ו"לזרוק זין"...
אם את/ה מעונין להכיר, תכבד את עצמך בראש ובראשונה, ותשוחח לעניין. בלי מריחות, ובלי להתכתב בחצי עין, לצפות תוך כדי בכוכב נולד (השם ישמור!), להבריג נורה עם רגל ימין, ולערבב פסטה עם שמאל...
אם באמת מעוניינים, משוחחים כמו בני אדם, אחד על אחד, ובעניין רב. ואם לא מעוניינים, אומרים, ונפרדים לשלום.
ברגע שאנשים יתחילו להתייחס לעצמם בכבוד, ולהיכרות בכלל, דברים יראו קצת אחרת.
זה עניין אחד.
עניין שני, זה אולי ישמע כמשפט מאד קשה לכמה מאיתנו (או שבעצם למעטים מאיתנו), אבל עושה רושם שהאהבה מתה.
האדם עצמו כבר לא מספיק. האהבה בעידן הweb 2.0 "שודרגה" וקפצה כיתה. כעת חשובים התנאים.
אם יש לו/לה רכב, דירה, שכירות, שותפים וכו'...
וכן, אם תצמח לה אהבה על הדרך מה טוב. מי יתנגד לקצת אהבה?
ולמה זה?
לדעתי, ואולי אני טועה, אבל בעידן הweb 2.0 יש אנשים כמו מים (טוב נו, לא כמו מים, בכל זאת, הכינרת בקו השחור, אדום טורקיז...) והבנאדם אומר לעצמו, סבבה למה "להתפשר"? אולי יש יותר טוב, קיבלתי אצבע, אבל תראו, שם ברשת יש את כל היד. האנשים רק במרחק קליק ממך... ויש מהם בכמויות.
ו...השתדלתי לשמור על הפוסט הזה "ג'נדר סייף", אבל הפסקה הבאה מיועדת רק לבנות המין היפה 
אתן מן הסתם מקבלות הרבה יותר פניות. למה זה אין לי מושג, אבל כנראה משהו בגנים, הוחלט שגברים פונים לנשים ולא ההפך.
ואם נתרגם את זה מקוד בינארי: אתן מופגזות בהודעות. ולא משנה אם הכינוי שלך זה "בלונדינית מהממת 24" או "צולעת אבל חמודה 89". דבר שנותן אשליה נחמדה. ואם יש כ"כ הרבה פניות, אפשר להיות בררניות אקסטרא.
ואז זה מגיע לדרגות של סינון עפ"י מזל אסטרולוגי. עדה. כושר קילוף בטטות. קליעה למרחק. וסחיבת גויאבות במשקל בינוני.
"הנסיכה הקסומה" זה רק סרט. וככל הנראה אין יותר אבירים על סוסים לבנים. וככל הנראה גם לא נסיכות (רק פרינססות).
"video killed the radio star" כמאמר השיר.
ולא, לא התייאשתי. עדיין.
אני תופס את עצמי כאדם זוגי ורומנטי.
אולי עקשן. אולי ציני. אבל בהחלט זוגי ורומנטי 
שחי כפרש בודד. כמו "גוסט ריידר"
oh well.
נקווה שזה סרט עם האפי אנד, לא ככה? 
(עידכון: הגעתי לעמוד השער של ישראבלוג איזה כיף).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
