 כינוי:
_Angei בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2008
 אף אחד לא יצליח לשבור אותי
שלום שוב...
כפי שאתן רואות, אני פה. לא נסעתי בסוף לא' מדרום מפני שהידיד הזה נזכר להשיב לי רק היום בבוקר (בעצם הוא התקשר אלי בבוקר כשהייתי רדומה ולא עניתי, וכשקמתי התקשרתי אליו ישר ואז רשום בפלא' שיש לי תקלה ובלה בלה- התייאשתי בסוף). אחרי הצהריים ידיד השני אמר שהוא יכול לאסוף אותי מתחנת המרכזית שבעירו אך זה היה מאוחר כבר מפני שאין לי זמן להתארגן ולתפוס את האוטובוסים בזמן, אין סיכוי בחיים שאספיק... לכן ויתרתי בסוף.
לא נורא, אתפוס אותו במשחק שיהיה ב30/6 ואדבר איתו. אפצה אותו איכשהו (נעם, אין מצב שאבוא לשם ואביא לו בפנים ורד, זה מוזר מדי- לא?)
היה לי יום נחמד למרות שניסו לעשות לי בלאגנים... אבל לא אתן להם להביס אותי ולדכא אותי, הם היו מתים שארד לרמה שלהם ואתחיל להתעצבן, לבכות, להילחץ ומה לא. הם רוצים לראות אותי הרוסה ובחיים לא אתן להם לשמוח לאיד אז אני מחייכת כמו מלכה, מסתכלת עליהם באושר ומראה להם עד כמה אני כל כך שמחה שהם חשפו את הפרצוף האמיתי שלהם, צבועים 
לא אתן להם ל-ב-א-ס אותי! טוב לי ככה ולא אגלה רגעי חולשה בפניהם, שילכו לעזאזל.
אתמול בערב הורי וכמה מהחברים שלהם יצאו לעשות על האש ואני נתקעתי עם ילדה קטנה של החברים, שמרתי עליה והיא מה זה העסיקה אותי וזה טוב כי בכלל לא חשבתי על האוכל! מועחעחעח... היא משוגעת, ילדונת הזאת בסה"כ בת 8 ועשתה המון בלאגנים חח.
בעע יש בגרות במתמטיקה ביום שני אז אני בחופש היום עד יום ראשון, בטח איכשל בבגרות הזאת- מעולם לא הייתי טובה במתמטיקה ואני חושבת לעבור לקב' אחרת בשנה הבאה, הקבוצה הזאת תהיה יותר קטנה ומורה תוכל לתת תשומת לב לכל אחד מאיתנו-
זה נשמע טוב כי אני ממש חייבת שמורה לא תהיה "לחוצה" כזאת, שתייתחס אלי ותוכל להסביר לי יותר לאט כאילו שיש זמן שלא כמו המורה הנוכחי 
אז אני צריכה לדבר עם רכזת השכבה שלנו בקשר להשלמה... כי שמעתי מחברתי שבאמת יותר רגוע שם והיא השיגה שם ציון גבוה יחסי (והיא גרועה במתמטיקה כמוני אולי אפילו במצב יותר גרוע משלי) וזה נשמע מצוין בשבילי...
התפריט של היום;
2 כוסות "פינוקי בריאות" ~פתיתי חיטה מלאה מצופים בדבש בתוספת פקאנים ודבש~ היה טעים לאללה! (248 קל' )
4 כוסות קפה (400 קלוריות בהגזמה)
1 שניצל ~מעדן ברוקולי עם נגיעות גבינה של טבעול~ אפוי ( 119 קל' )
1 שניצל ~מעדן תירס עם נגיעות גבינה של טבעול~ אפוי ( 54 קל' )
סה"כ 821 קלוריות.
ואו זה הרבה... אבל צריך לציין שאת חלק מהרשימה הורי דחפו לי.
כושר-
50 כפיפות בטן וחצי שעה על קרוס.
| |
היום שהיה
לגבי הדברים שכתבתי אתמול- כמעט הכול מסתדר לי.
אז ככה תראו מה אני הולכת לעשות;
לגבי אמא, עשיתי לה איזו הפתעה קטנה (קטנה? ממש לא, אז נגיד שגדולה). הבית היה מבולגן רצח וגם ככה חזרתי די מוקדם יחסי מביה"ס (בשעה 12 ורבע הייתי בבית כבר כי בוטלו לי המון המון שיעורים למרות שאני אמורה "ללמוד" עד ל11/7 בגלל השביתה המטומטמת שהייתה לנו בתחילת השנה) אז עלה לי רעיון שאסדר, אקרצף, אנקה, אשאב את השטיחים וכל מה שאמור להיעשות בבית כדי שייראה נקי ומצוחצח לאללה. בתור אחת ששונאת נורא לנקות (מודה באשמה, אל תהרגו אותי) יצא לי די טוב במשימה והבית הריח טוב מאוד ונראה חבל על הזמן נקי.
אבל כשאמא חזרה היא לא הכי התייחסה למה שעשיתי...  טוב לא משנה, העיקר שהמצפון שלי יהיה נקי אחרי ההרגשה הנוראית שהייתה לי אתמול- זה באמת לא כל כך משנה לי.
ובקשר לא' מדרום-
הוא עדיין לא מדבר איתי- שמתי לב שהוא יותר קר אלי במסנג'ר, ולא מוכן לכתוב יותר מכמה מילים כתשובה, זה עדיין מבאס אותי אז חשבתי שאולי אלך אליו לדרום מחר (כן אני אהיה זו שאיסע אליו נסיעה מאוד ארוכה ואסבול מחדש את הסיוט הזה לשהות באוטובוס לבד לכמה שעות) ואבוא אליו לביתו אבל אין לי מושג איפה הוא גר בדיוק לכן אני מנסה לדבר עם ידיד ותיק שלי שהוא חברו הכי טוב של א', אני עדיין לא מצליחה להשיג אותו אז נראה מה קורה עם התכנית הזאת...
אם הכול יוסדר ואוכל לבוא אליו בהפתעה, ככה אוכיח לו שאני באמת מצטערת על מה שקרה ואראה לו שכן אכפת לי ממנו לעזאזל אחרת לא הייתי סובלת בשום מקרה את הנסיעה הבלתי נסבלת!
אני מאוד מקווה שזה יעבוד, ושאבוא אליו, נשלים, נבלה כמו שצריך במקומות טובות ואישן אצלו (לא לא מה שאתם חושבים, חרמנים! יש לי גבולות ובשום אופן לא אפר אותן אחרת לא הייתי נפרדת מהאקס האחרון כלפני שבועיים- הזה שניסה להפעיל עלי לחץ שנשכב והתנגדתי- העפתי את הבחור לאחרי יום. טוב אנחנו סוטים מהסיפור, נחזור...)
אם זה לא יצליח אז אישן אצל הידיד הטוב הזה והסיפור רשמי נגמר... אצטרך להתגבר וזהו.
והלימודים?
השנה כבר רשמית הסתיימה (לפחות בשבילי, וכל מה שצריך זה לבוא למתכונות ולבגרות- אולי גם סתם להסתלבט בביה"ס כשיחייבו אותנו להגיע -קשקושים, על הבטוח שבכלל לא נלמד- )
אבל הבטחתי לעצמי שאשתדל כמה שאפשר ולעשות את הכי טוב שאני יכולה בשנה הבאה ובטח יהיו לי מלא מלא עומס
זה לפחות משהו- ניסיתי לפתור את הבעיות, יהיה מה שיהיה- אני פשוט יודעת שאני משתדלת ואם לא ייצא משהו מכל זה אתבאס ואקום שוב- הכישלון הוא כשאתם נופלים ומסרבים לקום/ לא קמים.
אתם זוכרים את הסיפור על ת.ז?
התברר שאמא לקחה לי מבלי שידעתי מהמגירה (ידעתי שאני לא כזאת מבולגנת! שכן זכרתי ולא נהייתי סנילית... יואו איך נבהלתי בגללה!)
גיליתי זאת כשהלכנו, אני ואמי לאוטובוס. הוצאתי את הכרטיסייה הנוער שלי והנהג פתאום שאל "בת כמה את?"
עניתי במלוא התמימות "16..."
הוא קבע ישר "לא מאמין, תראי את תעודת זהות שלך!"
באותו רגע התחלתי להילחץ כי ת.ז לא היה עלי וגם חשבתי באותו רגע שהלך עלי כי אמי לידי והיא בטח תשאל אותי איפה לעזאזל ת.ז שלי... התחלתי להכין את עצמי לוידוי בפני אמא אך היא הפתיעה אותי עם האמירה שלה לנהג "חכה תכף" והחלה לפשפש בתיקה, הוציאה משהו ובו זמני אמרה בקול החלטי "הנה"
כמעט פערתי את הפה לעיני הת.ז, רציתי לצרוח עליה למה היא לקחה לי את ת.ז מבלי לבקש ממני רשות?! רק אתמול הפכתי את כל ה-ב-י-ת בניסיון למצוא את הדבר המזויין הזה, הרגשתי הכי גרועה והכי מאוכזבת מעצמי רק בגלל שחשבתי שאיבדתי אותה ואפילו הלחצתי את עצמי בלחשוב מה לעשות, איך להגיד לאמא שאיבדתי, ואיך היא תגיב והעלו לי כל מיני מחשבות טורדניות. והיא מצדה פשוט לקחה מבלי להגיד לי כלום?!?!
אבל לא אמרתי לה כלום, בלעתי את כל הרגשות שחיכו לפרוץ ופשוט חייכתי.
הנהג שבחן את התאריך הלידה שצויין בתחתית והיה המום ואמר "לא ידעתי... היא נראית גדולה לגילה... אוי אני כל כך מצטער"
הבטתי בו ואמרתי שאין לו מה לדאוג, שהוא האדם המיליון שאומר לי את זה... ושהתרגלתי לכל זה- ולא, זה בסדר, שלא ירגיש מובך ובלה בלה.
פוי... איזה מזל, אז אני באמת לא איבדתי
לא הלכתי היום למכון כושר כי לא היה לי ממש זמן לזה... ד"א איך העיצוב החדש של הבלוג? הוא נראה לי נחמד ככה.
מה שהכנסתי לבטן שלי היום היו;
- 4 כוסות קפה
- כוס ברד
- כוס דובדבנים
וזהו...
| |
זו הרגשה נוראית כשמאכזבים אנשים יקרים לנו...
אלוהים... דיי... למה אני מאכזבת כל כך הרבה אנשים גם כשאני משתדלת להיות ילדה טובה? (בערך)
אני מבאסת הרבה אנשים יקרים כגון אמא, א' מדרום שיש לי איזה קטע איתו, מ' המורה המתחשבת ועוד כל כך הרבה בני אדם.
נתחיל לשפוך פה-
אמא לא אוהבת את השינויים שהחלו בי במשך כמה חודשים כי לפי היא אומרת שנהייתי מה זה רשלנית, לא מכבדת את הבית אלא מעדיפה יותר את החבר'ה וכל זה, זה נכון שבאמת עשיתי לה המון בעיות אבל קטנות כאלו כמו לאבד מפתח, לשכוח לכבות משהו, בקושי עוזרת בבית וכל זה אבל האלו דברים שנורא מעצבנים אותה אז כלפני שבועיים בערך רבנו, היא השתכרה, השתוללנו מזעם אחת על שנייה והיא הכתה אותי- לא יכלתי לסבול יותר את זה, שאספוג את זה שוב, שוב ושוב כמו בכל תקופה הילדות? מה פתאום! שתחלום על זה והייתי חייבת להעמיד אותה במקומה לכן עזבתי את הבית והלכתי לידיד. שהיתי אצלו כמה זמן והוא התקשר לאמי (הרשיתי לו כי באמת לא היה אפשר שאישן אצלו וכל זה... ובכלל כמעט כל חברים שלי מחוץ לעיר)
חזרתי הביתה ושוב צעקנו אחת על שנייה, היא פתאום דיברה על האפשרות שהיא ואבא יפסיקו לממן אותי, שאהיה אצל משפחה אומנת כי אי אפשר שאמשיך לחיות ככה בבית כשלי אין אפילו טיפת כבוד לבית ולמשפחה, אלוהים- באמת מעולם לא ראיתי את הנחישות הזאת שלה כשהיא מדברת ככה... אפילו הפעם היה לי נורא קשה "להקסים" אותה (בסופו של דבר הבטחתי שאשתדל להיות ילדה כמה שאפשר אבל לא אסכים שהיא תיגע בי!)
והיום- רציתי ללכת למכון כושר אבל לא מצאתי את הכרטיס המנוי שלי למועדון הכושר הזה, הפכתי את כל הבית מרוב החיפושים ולא מצאתי. פניתי אליה ואמרתי שאיבדתי (שוב...) את הכרטיס וככה הלכה השיחה:
"את עושה כל כך הרבה בעיות" הרצינה והביטה ישר לעיניי, הסתכלתי עליה מובכת והגבתי
"מצטערת..."
"מה קרה לך?! איפה אנג'י הישנה? אני רוצה אותה בחזרה... אני לא מבינה מה קרה לך במהלך החודשים האחרונים- בזמן אחרון את עושה לנו בעיות כמו אבידות, הדירה כמעט נשרפה (מגזימה, בסה"כ הנחתי מגהץ על המיטה ואפילו לא הייתה מחוברת לשקע) הכלבה ברחה בגלל שלא נעלת היטב את הדלת, איבדת מפתח ואני עדיין מתה מפחד שמישהו מהחבר'ה היקרים האלו שלך ימצאו את המפתח ולא יחזירו כמו שזה היה אמור ויכנסו לבית אז יתחילו לגנוב דברים (מגזימנית) אבל בעיקרון אני מאוד מאוד מאוכזבת ממך (מזה הכי נפגעתי... נכנס לי ישר ללב)"
שתקתי, לא ידעתי מה לעשות אז הפעלתי את המנגנון האדישות (אך מפנים נקרעתי... אפילו לא העזתי להגיד לה שאיבדתי גם את ת.ז שלי) והלכתי מהבית למכון כושר ללא הכרטיס ודיברתי עם הבחורה מהמשרד אז היא תפיק לי כרטיס חדש בתמורה תשלום.
אדם נוסף- מ' המורה המתחשבת:
המורה שלי במגמה מסויימת, היא רואה בי פונטציאל להצלחה (היא אומרת שאני בקיאה בחומר כשאני מקשיבה אפילו לרגע, שואלת הרבה שאלות מעניינות וכל זה...) אבל הדרדרתי עם המשך השנה (מ90 ככה לנכשל במבחנים)
אז היא לקחה אותי איתה לשיעורי עזר במיוחד (היה אסור לה לקחת שיעורים האלו לפי החוק הדפוק שיש בישראל) היא פשוט לקחה סיכון גדול והשקיעה בי ככל אפשר במקום להיות קרה כמו אחרות ואני? שוב ושוב מאכזבת אותה, אפילו בפגישה אחת היא אמרה שהיא לא מבינה מה קורה לי ושהיא כל כך מתאמצת בשבילי כי באמת יש בי פונטציאל ענקי ואני התחלתי לבכות, ממש לבכות.
אני הילדה המועדפת עליה מכל הכיתה, אבל בו זמנית אני גם הילדה הכי מאכזבת...
היא באמת חשובה לי אבל אני פשוט לא מסוגלת לשבת דוגרי ולחרוש על כל החומרים (השתניתי מילדה חרשנית לבליינית) אז הולך לי חרא והיא מביטה בי בייאוש... למה אני לא מסוגלת לרצות את אחרים כמו שצריך גם כשאני מנסה להשתדל ולא הולך?
עוד בנאדם אחד ואחרון שאספר- כדי שלא אחפור לכם יותר מדי:
א' מדרום, קצת רקע-
בנאדם שיש לי קטע איתו אבל אנחנו לא מסוגלים להציע אחד לשני חברות מפני אני שומרת על העיקרון שרק ב-נ-י-ם מציעים ולא בנות, ככה זה נהוג וככה אמור להיות... (מעולם לא הצעתי למישהו אלא אחרים)
ומצדו- הוא גם אף פעם לא הציע למישהי מפני שככה הוא רגיל שכל בנות רודפות אחריו, משגעות אותו וכל זה, הוא המחוזר ולא המחזר בד"כ... אז מביך אותי וכנראה גם אותו להציע.
לסיפור;
הבטחתי לו לפני כמה זמן שאבוא למשחק מסויים שנקבע לאתמול, דיברנו על מה שיהיה- על זה שנכסח אחד לשני ת'צורה במכות וכל זה...
אבל כשביררתי אתמול בצהריים לא היה לי איך לחזור מהמשחק (יכלתי ללכת אבל לחזור? שום אפשרויות! כלום... הידיד שיש לו מכונית לא מגיע למשחק, הידיד אחר מתבטל להגיע אז אין לי מושג באילו תחנות ואיך להגיע באוטובוסים, אין לי מכונית והכול פשוט לא התאים) אז לא הגעתי אבל לא חשבתי שהוא ייחס לזה חשיבות, הרי אני עוד סתם עוד אחת מבין כל השאר ויש לו מלא מלא בנות אז הוא יסתדר בלעדיי בקלות...
אבל כשניגשתי אליו היום במסן הוא אמר שאני לא בסדר בכלל! זה שהברזתי לגמרי... הוא גם הוסיף משהו שהפתיע אותי כל כך- שהוא התלבש יפה לכבודי! אפילו ה-ב-י-א ורד!!! ואני פשוט ביאסתי אותו כשלא הגעתי... הרגיש כל כך מושפל כששמע שאני לא שם.
נשבעת לכן שלא חשבתי שהוא כל כך ישקיע לכבודי!!!!!!!!!!!!!!!! דאמט ואני פשוט התייחסתי לזה בבטלות אתמול שהוא רק משתשעשע איתי כמו עם השאר... לא ידעתי שאני כל כך חשובה לו ואפילו יותר מהאחרות! אז כל כך התנצלתי בפניו (במסן, אל תשכחו) ואמרתי לו שאיכשהו אפצה אותו אבל הוא הגיב ככה "שכחי מזה, תעזבי... זה כבר לא משנה"
פאק! פגעתי בו כל כך... אני חושבת שאולי למשחק הבא אגיע, אקח אותו לצד ואדבר איתו בפנים מול פנים. מקווה שיילך טוב...
אבל מיהו הפיצוי? אין לי מושג איך... תביאו לי רעיונות =/
אתן רואות בכמה אנשים פגעתי? כמה אנשים שאכזבתי! יואו הכול יוצא לי הפוך...
אבל יש בזה משהו חיובי- מרוב שהייתי פקעת עצבים אז כיסחתי ת'ישבן במכון כושר, והלך לי כל כך טוב... ממש עבדתי קשה ומשהו יצא מכל זה (בינתיים)
ומחוץ מזה- לא הייתי בביה"ס היום... כי הלכתי לעשות בדיקות בתל שומר עם ההורים ואז חזרתי לעירי והלכתי למרכז כדי להצטלם (תמונה פספורט- שאיך לא קוראים לזה) בשביל שאמסור ללשכת התעסוקה שאליה הלכתי אבל אמרו שאחזור אליהם ביום ראשון אבל הבעיה- איך אמלא פרטים (בשביל העבודה... אישורים ובלה בלה) אם אין לי ת.ז (שעליה לא סיפרתי לאמא כי פחדתי שהיא תתחרפן) אז מה אעשה? עזרה?! משהו? הצילו!
חזרתי הביתה ושהיתי כשעה וחצי ואז למכון כושר ורק לפני שעה וחצי השבתי משם והתחלתי לחפור פה ובו זמני מתכתבת במסנג'ר.
אכלתי היום למרות שלא רציתי (הייתי חייבת, ההורים היו צמודים אלי) -
כוס כריות עם חלב 3%
1 תפו"א ענקי+ברוקולי+ ביצה אחת (עירבבו לי במחבת ובקושי שמו שמן)
2 כוסות קפה.
אז כמה קלוריות יוצאות בינתיים? אודה אם תענו...
נ.ב- מחר כנראה אעדכן את העיצוב של הבלוג... ואתם רואים, היה לי יום מטורף, יותר מדי מטורף!
נ.ב.ב- אני צריכה ללכת לישון כרגע אז לא אספיק להגיב לכם היום... אולי מחר, אוהבת אתכם 3>
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
