חודש חדש. ~

מקווה שמרץ יהיה יותר טוב מפברואר.

בפברואר לא היה לי טוב.

הכל היה לחוץ מידי, ולא היה לי מקום למחשבות.

אני שונאת כשאין לי מקום למחשבות.

עכשיו מעונן, אבל יהיה בסדר.

נתחיל את החודש עם חיוך.

...היא הבחינה מיד שמשהו מוזר קורה בשמיים.

היא חשבה שהעננים נעים ורועדים ברטט עצבני, אבל פנטלימון לחש "זוהר הקוטב!".

פליאתה הייתה כה עזה עד שלפתה את המעקה כדי שלא ליפול.

המראה מילא את שמי הצפון; עוצמתו הייתה כמעט בלתי נתפסת.

מסכים אדירים של אור עדיין נתלו רוטטים בשמים,

כאילו נשלחו מדען העדן עצמו. ורודים כוורד, וירוקים בהירים. שקופים כמו הבד העדין ביותר,

וארגמן עמוק ולוהט בלהבות הגיהנום...

המצפן הזהוב\ פיליפ פולמן. עמ' 172-173.

שלום.

אז נראה שפתחתי עוד בלוג, הא? מסתבר.

אני אף פעם לא יודעת מה לכתוב בפוסטים ראשונים.

הכל נראה מטופש מידי לפוסט ראשון. אני מוחקת, וכותבת, ומוחקת, וכותבת שוב.

"אבל למה?" אני כותבת עם שני סימני שאלה. מוחקת שניים מהם.

"אולי בכל זאת תכתבי על עצמך? אבל בצורה קצת אחרת." נראה. נקווה שזה יעניין אתכם.

טוב. אז לא קוראים לי ליירה, אני פשוט אוהבת את השם הזה.

אני חושבת שהוא שם של מכובדים. תמיד רציתי להיות מכובדה כזאת, לורד או משהו. למרות שיש רק לורדים,

ואין לורדות. רציתי להיות קצת כמו בסרטים. אני עדיין רוצה.

כשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שכל שנייה אני עומדת לגדל כנפיים קטנות, עדינות, ורודות ושבריריות,

ולעוף מכאן. למקום טוב יותר. בלילה במיטה, הייתי מדמיינת את העולם שלי. הוא היה עולם יפה,

כולם היו שמחים בו כל הזמן, שמחים באמת. כל יום הלכו לבית הספר, אבל אם במקרה איחרנו,

המורה רק צחקה, ואמרה שלפעם הבאה כדאי להגיע מוקדם יותר, ולא צווחה בלחץ, ואמרה בקול רועד מחימה "לכי להירשם!!!".

המורים שם לא צעקו. הם לא היו צריכים. הילדים לא עשו רעשים, אז המורים למדו בשקט, והיה טוב.

כשחזרנו מית הספר, אימא תמיד הייתה בבית, והיו ריחות נעימים של בישול. אחרי כל ארוחה היה קינוח.

בלילה, היה פשוט לילה טוב.

אני משתדלת להמשיך לחשוב כך. לעתיד טוב יותר...

אני מאוד אוהבת את ביל קאוליץ.

אני אוהבת אותו כבר 11 חודשים (ה-11 חודשים יהפכו לשנה ב-30 למרץ), ואני חושבת שהוא בן אדם מדהים.

הוא יפה מאוד לדעתי.

אני לא מצליחה להסביר את זה, אבל אני אוהבת אותו.

אני מאוד אוהבת לקרוא ולשמוע מוזיקה.

זה מסתדר טוב מאוד ביחד, מוזיקה וקריאה אלו פעולות המשלימות אחת את השנייה.

קריאה דואגת לרוח, ומוזיקה דואגת לחוויה ה"גשמית".

אבל מה שיפה, זה שאף אחד מהדברים הוא לא גשמי.

זהו, אם תרצו לדעת עוד משהו, תשאלו.

לילה נהדר,

ליירה. ~