הכי חשוב זה לעולם לא לוותר. להגיע למטרה.

התגייסתי ב6 לינואר. 

מאז עברתי הרבה תהפוכות... באמת הרבה. 

אפשר לומר שמסתבר שיצאתי שרוטה עוד יותר מקודם ..

מצד אחד- הצבא לא בשבילי כי הוא הפך לי את האוכל לנושא הרבה יותר רגיש, הפך אותי ל"אוכלת לבד" כזאת, לאוכלת מעט, לרוצה להיעלם ולבוחנת את עצמי כל יום עם אותם הבגדים-מדים ומנסה לראות מה השתנה מלפני יום או מלפני חמש דקות...וברור שכלום. 

אבל כשאני בוחנת את עצמי במעבר של שבוע\חודש,כן יש שינוי ואז אני שמחה.

כי בצבא אני פחות אוכלת. כי בצבא אני עושה הרבה ספורט. כי בצבא אני רחוקה מהמטבח מאוד מאוד מאוד. כי בצבא אני יותר שפויה כשאני מרגישה שאני יותר רזה. ככה אני יותר רגועה.

חח, התחלתי את הפוסט בכתיבה שהצבא לא עשה לי טוב וסיימתי אותו בכך שהצבא כן עשה לי טוב.

ואכן הוא עשה לי גם וגם.. התחיל יותר ברע ונגמר יותר בטוב אבל תמיד יש גם וגם .

אז אפשר לסכם את זה בכך שמהרע יצא טוב ואולי הטוב הוא לא כל כך טוב אבל אם הוא עושה אותי רזה אז בשבילי הוא סוג של טוב.

ולסיכום ובקטע לא ממש קשור... החלטתי שאני לא נקשרת לאף אחד ולא מתערבת רגשית עם אף אחד עד שאני אל שלמה ואוהבת את עצמי. עד שלא אגיע למטרות שלי אני לא אוכל הכניס אף אחד לחיים שלי כי אני רוצה שתמיד המטרות שלי יהיו הכי חשובות בחיי. 
פעם אחרונה שהיה לי מישהו בחיים הוא ממש אבל ממש עמד בדרך שלי למטרה. ולא אהבתי את זה. אז עכשיו אני מחליטה להמשך שאף אחד אבל אף אחד לא יפריע לי להגיע למטרהההההה אני הכי בראבק שיכול להיות ..