-תחילת הסיפור-
'"סשומארו בוא" קרא אינויאשה'
"אינויאשה,קום ישנוני שכמוך.כולם כבר התעוררו" אמרה קגומה וניסתה בכל כוחה להעיר את הכלב המעצבן והרדום.
"אוסוארי" קראה קגומה בקול רם מאוד,ואינויאשה נצמד לאדמה עם השרשרת שעל צווארו. "קגומה,מטומטמת" קרא אינויאשה בקול הכי לא ידידותי שלו,אבל קגומה לא פחדה היא רק עלתה על האופניים שלה ונסעה אחריי שאנגו ומירוקו.מדי פעם אל פעם היא הסתובבה לראות איפה אינויאשה וקראה "תזדרז כבר" ,אבל אינויאשה לא יכל עדיין להירגע וצעק לקגומה כל פעם שהיא קראה אליו משהו "תשתקי סתומה".
-בזמן הזה עם מירוקו ושאנגו-
שניהם,כמו זוג יונים מאוהבים,הולכים יד ביד,ושיפו התמים הולך לצדם ולא ממש עדיין מבין מה קורה.
פתאום פניה של שאנגו נהיו נפולות ועצובות,ומצב רוחה צנח מטה,"קוהקו" היא אמרה בנמה כה חלשה ועצובה,וניסתה שאף אחד לא יישמע אך לא הצליחה."היי,אנחנו נמצא אותו ונחזיר אותו" אמר פתאום מירוקו בקול ידידותי ובניסיון לעודד את שאנגו.
פתאום גם קגומה הגיעה על אופניה ואינויאשה רץ מאחוריה וקורא "קגומה,קגומה,חכי.לעזאזל.". "אינויאשה .אתה לא בכושר" היא צעקה וצחקה,ופתאום היא נעצרה,ושתקה,ואינויאשה בדיוק הגיע,ונעצר גם הוא.
"אתם מרגישים את זה?" שאל מירוקו בעוד מהשיחים נשמעים רחשים ולחששות.ואז פתאום משום מקום מהשיחים בריצה מהירה קוהקו יוצא ומנסה לתקוף את קגומה,אבל אינויאשה לקח אותה בידיו וקפץ לעץ הכי קרוב.
"קירארה" צעקה שאנגו ,וקירארה הקטנה והתמימה גדלה בין רגע להיות חתולה גדולה מאוד.שאנגו במהירות התיישבה על קירארה בקפיצה ובדיוק מאיה לפני שקוהקו זרק את החרמש הקטן שלו במטרה לפגוע בקגומה,שאנגו זרקה את הבומרנג שלה והפילה את חרמשו של קוהקו.
"שיפו,עלה על גבי.מהר." ציווה מירוקו,ושיפו הקטן קפץ במהירות על גבו של מירוקו.
קגומה התיישבה מהר על גבו של אינויאשה ואינויאשה התחיל לרוץ,לעבר כפרה של קאדה.
כאשר מירוקו עשה את עצמו פותח את חלל האוויר שלו,קוהקו נבהל והתחיל לברוח.
"קוהקו" צעקה שאנגו ,בעודה קפצה מקירארה והתחילה לרוץ אחריי קוהקו.כאשר היא לא ראתה אותו יותר באופק נעצרה והתחילה לחזור לחבריה עם פנים נפולות ועצובות מתמיד.
קגומה ירדה מגבו של אינויאשה ורצה אל שאנגו כאשר ראתה אותה מתקרבת."שאנגו-צ'אן" היא קראה וחיבקה אותה.
-בזמן הזה בביתה של קאדה-
"קיקיו אונסמה" קראה קאדה בעודה רואה את קיקיו ניצבת לפניה.
ואז פתאום הגיע משום מקום משב רוח חזק והעיף את הוילון אשר שימש בתור דלת בביתה של קאדה. קיקיו וקאדה יצאו החוצה לראות מה כל המהומה . באופק הן אינן יכלו לראות כלום ,אבל כשהרימו את ראשיהן ראו את קאגורה מתנופפת באוויר על נוצתה הגדולה .
"הוא רוצה לראות" התחילה קאגורה להגיד,"נארוקו רוצה להיפגש אתך" היא אמרה והטלה עוד משב רוח חזק בעזרת מניפתה.
"הגידי לו את מה שאומר לך עכשיו במפורש:אם הוא חושק כל-כך לראותי,שייצא ממחבואו ויפגוש אותי בהרים האלו.איני יודעת איפה הוא מסתתר,ולכן אסכים להיפגש איתו רק בבקתה שבין ההרים האלה" סיימה קיקיו לדבר,ובעודה דיברה ,הצביע על שלוש הרים גבוהים,כל-אחד שונה מהאחר.
"אני לא מבינה אותך קיקיו" אמרה קאגורה ,וכאשר סיימה לדבר התעופפה מהמקום,בלי להשאיר שום זכר.
"קיקיו אונסמה" קראה פתאום קאדה והצביע לעבר האופק. קיקיו אימצה את ראייתה כדי לראות ופתאום היא רואה את חבורתו של אינויאשה,כולם נגררים בעייפות,כאילו עכשיו הם עקפו את כל יפן בריצה מהירה.
כאשר אינויאשה הבחין בקיקיו הוא נעצר,נעמד דום.הוא נזכר באותו היום הנורא,באותו יום אשר קיקיו נפטרה,ואמונה אל אינויאשה פג. אך בליבו של אינויאשה היו לו עוד רגשות כלפי קיקיו,אבל הבעיה היא שכלפי קגומה גם כן ליבו מרגיש משהו.
ופתאום הוא חזר מעולמו האישי,כשהבין ששאנגו התמוטטה על הרצפה.
מירוקו וקגומה יישר נהיו מודאגים,ואינויאשה לקח את שאנגו על גבו והתחיל ללכת איתה לעבר קיקיו.
קיקיו הפנתה את גבה והלכה.
קאדה כשאר ראתה את שאנגו על גבו של אינויאשה מעולפת,יישר קראה אליהם כדי שיינשאו אותה לתוך הבקתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
