חלמתי שאנחנו באיזושהי חתונה ואת אומרת לי שאני ממש ברת מזל שיש לי את נדב
אחת החברות שלי אמרה לי פעם שהחלום הוא בדיוק ההפך מהמציאות...
ולמען האמת, במבט לאחור, אני חושבת שלא באמת אהבת את הקשר שלנו, של נדב ושלי
בהתחלה כן, התלהבת מיזה כמו כולם אבל לאט לאט העניין הזה הרתיע אותך, ככה אני חושבת
פתאום היה אדם נוסף שהיה קרוב אלי נורא, חוץ ממך, פתאום לא ידעת הכל ולא שמעת הכל
לא כי לא רציתי שתדעי אלא כי לא היית צריכה לדעת, זה לא היה ממקומך ומתפקידך, אלו היו דברים ביננו, ביני ובין נדב, שהיו רק שלנו, אינטימיים
וברגע הזה שהרגשת קצת חסרת בטחון, כי לא ידעת הכל, הפלת את זה עלי ואמרת לי בביטחון שכזה שאת חושבת שאני לא אוהבת אותו
ואז הייתה הפעם הראשונה שבכיתי בטירונות, הראשונה והיחידה, וזה לא היה בכלל בגלל הצבא
זה היה בגללך
כי את, שהכרת אותי כ"כ, הכי טוב מכולם כנראה, טענת שאני לא אוהבת את חבר שלי
כי ככה, כי פתאום לא ידעת את כל הפרטים, לא חשבת שאולי זה אומר בדיוק את ההפך, שאני אוהבת אותו יותר מאת כל השאר, שאיתו אני לא צריכה לערב אותך בקשר כי הקשר שלנו כ"כ טוב שאין לי סיבה ללכת ולבכות עליו לחברות
הוא שם בשבילי, הוא שם בשביל שנינו
אני חושבת גם שאיפשהו עמוק בפנים הייתה בך סוג של קינאה בעקבות הקשר הזה
לא קינאה בסגנון של "אני רוצה גם קשר כזה"
או "אני רוצה אותך רק לעצמי ולמה זה לא כמו פעם"
אלא קינאה אחרת, שאין לה הסבר או הגדרה
אני לא כועסת ואני לא מחפשת סיבות להזכר בדברים הלא נעימים (הרי גם את המחלוקות הנ"ל הצלחנו להעביר הלאה) וכל הדברים נשכחו ונסלחו ורופדו בשיחות ובנשיקות ובהבנה (לפחות בנסיון להבנה)
אני פשוט תוהה לי למה החלום הזה בא לי
למה בכלל
ולמה דווקא עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
