לפעמים זה עוד מרחף מעלי כמו עננה שחורה וכבדה ומעיקה

ואת יודעת,

לפעמים זה עוד כואב

אבל בד"כ?

בד"כ זה פשוט לא שם....

איזה בוקר להתעורר אליו...

זה מרגיש לי קצת כמו איזו חופשת קיץ מבית הספר, כמו חופש פסח אולי, בשעות האלה הייתי מתעוררת בחופשים

כן, זה לא מאוחר מידי

אבל זה מספיק מאוחר בשבילי

איזה חום כאן

פשוט לקחת חצאית הזויה מהארון, אחת שלא לבשתי כבר הרבה מאוד זמן כי היא כבר לא מרגישה לי "נכון"

לזרוק על עצמי גופיה, בלי חזיה (ממש כמו פעם)

וללכת עם חברה ממש טובה לים

לטייל, לשכב על החול ולרכל

להשתפך, לדבר

להצטלם

ופשוט לצאת קצת מהבית הזה כבר

כ"כ חבל לי שאני לא חזקה מספיק לעשות את זה לבד

ואף פעם גם לא הייתי

פשוט שפעם, לא היה את הצורך הזה

כי תמיד היה עם מי

ועכשיו?

עכשיו זה קצת אחרת...

וואו, איזו ריקנות תקפה אותי פתאום...

(כנראה שזה כבר לא ממש בריא לי לקרוא פה כמה שנים אחורה

ואולי זה אף פעם לא היה....)