אני נימצאת במצב שבו אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי .
אני לא מבינה איך אני מצליחה להחליף את מצבי הרוח שלי בשניות .
וכן , אני יודעת שרק אני קובעת אותם ..
אבל אני נישבעת שזה פשוט בה אלי בפיתומייות .
מיתחשק לי ליקפוץ מהגג של עזריאלי מרוב שהמחשבות משגעות אותי .
אני מרגישה מרחפת במקום אחר .
שאף אחד לא מבין אותי ,
ולא מנסה להבין אותי .
וזה לא שלא ניסיתי לדבר על כך אם מישהו .. רק בישביל לימצוא את הבעיה בי .
כניראה שאף אחד אף פעם לא יבין איך זה ליהיות אני .
נישבר לי מהבועה הזאת שאני חייה בה .
אני מיתגעגעת למי שהייתי .
אני חושבת כמה חמודה , חייכנית , חרוצה , אופטימית , נחמדה הייתי .
ולמה ניהייתי .
אני שונאת את עצמי עכשיו .
אני לא מבינה בכלל איך אמא שלי סובלת אותי .. בימקומה הייתי ממזמן דופקת לעצמי כדור בראש וזהו סוף סיפור .
אינלי כוח לעשות בקושי משו .
אני סגורה אם עצמי אז זה או שאני עסוקה אם הגיטרה שלי והקפה ,
או במחשב או במצב הכי נואש מכינה שיעורים שפיספסתי .
אני לא מאלה שמוציאה את זה בבכי ..
במיוחד ליד אנשים .
אבל גם בכללי קשה לי ליבכות .
אני שונאת את זה , זה מסמל אצלי חולשת יתר .
ליפעמים פשוט בה לי להוציא הכול דרך הדמעות אבל אני פשוט לא מסוגלת ליבכות .
אני יכולה ליבכות באמת אם משהו לא מצליח לי או משהו שבאמת מכאיב לי .
וליבכות אם כבר רק ליד האנשים שאני באמת רוצה תמיכה כולשהי מהם .
אני כבר גם התחלתי לצאת אם מישהו שאני באמת מרגישה טוב איתו .
ועדיין משהו מציק .
אני עצבנית יותר מידי ..
אולי ביגלל הלחץ במיבחנים אולי עוד פלוס הלחץ של אמא שלי ..
אולי כי אני מיתגעגעת לאבא.
אולי כי אני רוצה חופש . שקט מהכול .
אולי ביגלל כול זה .
הלחץ הורג אותי . התיסכול ? עוד יותר .
ביגלל כול זה הסיגריות ביום רק מיתרבות ליותר מאחת .
ויש כמה אנשים שלא מבינים כמה שהם לא ינסו להזהיר זה קשה מידי להפסיק .
אני מיתכוונת להפסיק בקרוב .
אבל בטח שעכשיו אני לא יצליח .
ובכלל באלי פשוט להגיד לאנשים האלה:"לכו תידחפו ת'אף שלכם למקומות אחרים!"
זה מחרפן אותי איך הם אוהבים ליקבוע עבור אחרים .
איך ביכלל הגענו לזה ?.
עזבו הלכתי לישון פוסט חסר משמעות .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ג'סיקה .