-לא מבינה-

ראיתי אותה.. ראיתי את רותם!

היא עמדה מולי, בבגדים לבנים ושער נפוח ופזור..

ידעתי שאני מכירה אותה! ידעתי!

והיא לא איזה אחת שפגשתי במכולת!

אני מכירה אותה טוב מאוד!

אני יודעת עליה הכל! רק אני לא יודעת מי היא..

היה לה משו שקצת שומה לי בפנים..

פתאום תהיתי.. מה היא עושה פה?!!?

איך היא קשורה אליי?! היא גם מכירה אותי?!

למה אני לא יודעת כלום!!!???!!!

אה! אני כן יודעת משו! אני יודעת שאני ממש לא יודעת כלום! חחח..

בכל מקרה הייתי בדרכי לפתוח את המתנה שרועי הביא לי..

העטיפה הייתה אפורה ומדכאת.. בלי קישוטים ובלי ציורים!

כוכך התאכזבתי.. רציתי משו עם לבבות או משו כזה!

על צד אחד של המתנה היה נייר מקופל..:

"לאהובתי יובל!

אני כוכך מצטער.. על כל הסבל שגרמתי לך!

על כל הצרות שהבאתי לך!

על כל המעשים הלא יפים שעשיתי לך!

זאת ההזדמנות האחרונה שלי לבקש ממך סליחה..

מחר בשעה 3 וחצי בבוקר.. אני כבר לא יהיה פה..

אני יהיה על הטיסה שלי לניו יורק..

אבא שלי עובר לגור שם לשנה ואולי ליותר.. מטעם העבודה שלו..

אני כוכך מצטער שלא אמרתי לך קודם!

לא רציתי שתיפגעי עוד יותר..

אני מקווה שתצליחי לשכוח אותי כמה שיותר מהר..

אני יודע שאני – לא יצליח לשכוח אותך!

אני אוהב אותך..

שלך –תמיד- רועי.."

התחלתי לבכות.. מסביבי עמדו אנשים שניסו לקרוא את ה"ברכה" אבל אני ניסיתי שהם לא יראו אותה.. חיפשתי בסלון את רועי.. רציתי לפחות לראות אותו..

בפעם האחרונה! להתסכל לו בעיניים.. לחבק אותו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו..

אבל הוא לא נשאר.. כנראה לא רצה שהפרדה תיהיה קשה יותר..

לא העזתי לפתוח את העטיפה.. רציתי לשמור אותה ככה.. כמזכרת.. למרות שידעתי שבפנים יש מתנה מושקעת שתרגום לי להרגיש טוב יותר..

לא רציתי להרגיש טוב יותר!!

רציתי להיות בדיכאון.. הילד שאני כוכך אוהבת עוזב אותי לשנה לפחות!

אמרתי לעצמי שאסור לי לוותר! אני צריכה להיות חזקה וללכת אליו הביתה ולהתעקש לדבר איתו!

אבל לא יכולתי.. כל האנשים היו בבית בשבילי.. וגם משו פנימי עצר אותי.. רציתי להגיד לו שלום יפה.. אבל לא רציתי להגיד לו שלום יפה..

רציתי לתת לו לעשות החלטות ולכבד אותם!

אבל לא יכולתי.. יצאתי מהבית בריצה ראיתי את כל הילדים רצים אחרי אבל אפחד לא השיג אותי..

רצתי ורצתי לכיוון הבית של רועי.. שחס לחלילה אני לא יפספס אותו!

רצתי המון..! לא יודעת כמה זמן!

הגעתי לבית שלו, דפקתי בדלת התרגשתי.. היו לי פרפרים..

ואז שמעתי משו זז בשיחים מאחורי,

אני לא בטוחה מה ראיתי.. אבל אני חושבת שזאת הייתה היא, שוב!