אז מה קורה? פוסט ראשון בבלוג הראשון שאני אתחיל לעדכן בתדירות מאוד גבוהה בשבועיים הקרובים (אני בחופשה ואין לי מה לעשות)...
יש לי הרבה תסכול לפרוק ומאז שהפסקתי לעסוק בספורט אין לי פעילות שמאפשרת בו זמנית לשחרר אגרסיות ולספק תחושה של עילאיות (על הביצועים האתלטיים שלי אני אפרט בהרחבה כמעט משעממת בהמשך)...
אז מי אני אתם תוהים?
מישהו מכם ראה את הסרט "המספר 23"? כי מאז שראיתי את הסרט אני מסתכל על החיים ברספקטיבה שונה מעט (יותר צינית למען האמת)-קיצר סרט מומלץ...
אז ככה... אני עוד מעט בן 23 (!!!!) עובד בחברת מקדונלד'ס (אני לא אגלה באיזה תפקיד בינתיים) כבר שנתיים ואני נהנה מהחיים... יענו זורם... אני מטר 90 כמעט 90 ק"ג, שרירי, ואומרים לי שאני נראה כמו כוכב הוליוודי (לא פרסונה הוליוודית ספיציפית אלה יותר בקטע של יכולתי להיות כוכב הוליוודי...כן ממש...) החברה שלי מגדירה אותי כ "מטר תשעים של סקסיות"!!! ואני לא מתכוון לחלוק עליה בקטע הזה.. 
...
והנה הקרציה התקשרה...
כן כן. בדיוק. קרציה. אני לא מצליח לעבור יום שלם בלי לקבל 10 שיחות טלפון ממנה ואם אני לא עונה אז חבל לי על הזמן...
היא מאוהבת בי אבל אני מאוהב יותר בעצמי מאשר בה... נשמע כמו מניאק? אז זהו שלא!! אני ההפך הגמור מהמניאק הטיפוסי שאתם (הכוונה לאתן) מכירים (מכירות). אני טיפוס מאוד כן, שקט ומשעמם עם הבן אדם הלא נכון (הסיטואציה שאני נמצא בה כרגע), ומלא צחוקים והומור וביטחון ומעריף מחמאות עם הבן אדם הנכון.
יש לי הרבה ציניות כלפי החיים בכללי... הר הציפיות שההורים והמשפחה בנו לי התנפץ כשעזבתי את הלימודים באוניברסיטה כי פשוט שעמם לי רצח (אומנם המצאתי כל מיני תירוצים אחרים אבל זאת האמת.. פשוט שעמם לי) והתחלתי לעבוד במקדונלד'ס. אגב מקדונלד'ס: יש מצב לחדשות טובות (קידום?)... אני אפרט בהמשך כי יש יותר מדי משתנים כרגע...
ואני פחדן...
לא ממש פחדן אבל פחדן בקטע של ביישן בטירוף... למשל אני פשוט לא מסוגל להתחיל עם מישהי... עד כמה שזה נשמע מטורף אבל כל פעם שאני מספר את זה למישהי היא פשוט נדהמת. הביישנות שלי היא פשוט בגלל העובדה שאני יכול די בקלות להסמיק עד כדי כך שיזלגו לי דמעות מהעיניים... מעצבן...
ויש כמובן את יאנה... פשוט מושלמת... ויש לי חולשה לבלונדיניות... והיא בלונדינית(לא בלונדה טיפוסית.. ממש לא)... מה זה בא לי להוריד לה את הבגדים ופשוט לטרוף אותה... אבל זה נשאר בגדר חלום כרגע.
ונחזור לקרציה שלי.. היא לא מפסיקה לדבר!! יותר להתקשר וזה עולה לי ימבה כסף והבעיה הכי גדולה שהיא מאוהבת בי. ואני לא מצליח להגיד לה יותר מזה שאכפת לי ממנה. כי אני לא רוצה לשקר לה וסתם להשלות אותה ולהוליך אותה שולל...(שפה גבוהה מדי? לא נורא תתרגלו לזה...
) והבעיה הכי גדולה זה הנדנודים שלה... היא לא מפסיקה להתקשר.. אתמול ישנתי עד מאוחר ושמתי את הפלא על שקט והיו לי 13!!! שיחות שלא נענו רק ממנה. אני נגנבתי ממש התחרפנתי.. הילדה מסובכת ומופרעת חבל על הזמן. כל פעם שיוצא לנו לבלות ביחד אני מגלה עוד יותר דברים מפחידים אודותיה... בעיות משפחתיות מכל הסוגים (כלכליות, נפשיות, חברתיות...) וזה מטריף אותי. היא סיפרה לי פעם שהיא היתה על סף התאבדות ואני מפחד שכשיגיע היום שאני ארצה להיפרד ממנה היא תתחרפן ובאמת תעשה משהו לעצמה... היא תלותית ברמה מעצבנת... לא הולכת לישון בלי שאני אדבר איתה לפחות שעה... וכשהיא באה לישון אצלי (היא תריכה לשקר למשפחה (ארחיב בהמשך) ולצבא ולכל העולם) אז אנחנו עושים הכל חוץ מלישון (טבעי ביותר) אבל כשאני אומר לה שאני חייב לישון כי אני פשוט גמור מהעבודה אז היא לא נותנת לי... לפני כמה ימים ראינו סרט ביחד במיטה ואני לא ישנתי כל הלילה וכשכן נרדמתי סוף סוף היא העירה אותי!!!! בדיעבד הייתי צריך לזרוק אותה קיבינימט רק בגלל שהיא העירה אותי... היא חיה בסרט שאני מנצל אותה (לפני כמה ימים "רבנו" ולא עניתי לה יום שלם (הרגשה עילאית) וכשדיברנו בסוף אז היא אמרה שהיא הרגישה מנוצלת) וכול מה שעשינו היה להתנשק ולהתחבק. היא כבר בת יותר מ 18 והיא עדיין "לא מוכנה" (איך אני אגיד את זה בעדינות......בתולה) וזה מטריף אותי... לעזאזל אני בן 23 ואין לי כוח לשטויות האלה... אני צריך oקo...
ולמרות כל הבעיות אנחנו עדיין ביחד... (עדיין? כולה חודש חחחח) ויש מצב שנהיה ביחד עוד הרבה זמן... ואני מקווה שזה מה שיהיה... למרות שעכשיו חזרתי הביתה ויש מצב שאחת האקסיות שלי תרצה עוד סיבוב... נדע רק בבוא הזמן...
זה הזמן לסיים את הפוסט הראשון (סוללה של הלפטופ תכף תגמר)... אז שיהיה לכולנו יום ראשון טוב...
ואני חייב להוסיף עוד משהו... היום זה השני למרץ או 2\3 אם תרצו, 32 שזה ההפך של 23...חומר למחשבה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
