The Sunset Is Here...

היי אנשים, מה נשמע?

לאחרונה יש לי הרגשה מוזרה רוב הזמן...

אולי אפילו הרגשה חרא...

לפחות מאז יום שישי האחרון...

אני משער שלפחות חלקכם (אולי?...) תוהים מה כבר קרה ביום שישי האחרון שמשפיע עליי כ"כ...

אני אספר לכם, אם רק תרצו...

עוד מעט (עוד שבועיים בערך) בגרות מועד חורף בהסטוריה...

כמו שכבר אמרתי בפוסט הקודם, נקווה לטוב...

הנה מילים לשיר שאני יחסית מתחבר אליו עכשיו (בגלל המילים):

זה מה שנשאר/שלמה ארצי:

ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום
אומר לעצמי, הרבה זמן עבר,
חדשות לא טובות,
את עוזבת אותי,
ואיש עם מקל אומר: "תסתכל",
זה מה שנשאר.

זה מה שנשאר,
רק כמה רגעים,
הרבה בדימיון, מעט בחיים,
זה מה שנשאר,
אני מדליק את האור,
אומר לעצמי, מחר זה מחר,
מחר היא תחזור,
זה מה שנשאר.

ובאופן כללי הכל עוד לא פתור,
השמיים כחולים אבל מה עם השאר,
האיש שלך שוב, הולך לאיבוד,
להקה מתוקה שרה על מועקה,
זה מה שנשאר.

זה מה שנשאר,
רק כמה רגעים,
הרבה בדימיון, מעט בחיים,
זה מה שנשאר,
אני מדליק את האור,
אומר לעצמי, מחר זה מחר,
מחר היא תחזור,
זה מה שנשאר.

ואני לא רוצה כבר מאף אחד כלום,
אולי צפוי פה שינוי, אומר הספר,
ואני קם ומדליק את מכשיר הטמטום,
רואה ערוץ של סרטים, ערוץ של סוטים,
זה מה שנשאר.

זה מה שנשאר,
רק כמה רגעים,
הרבה בדימיון, מעט בחיים,
זה מה שנשאר,
אני מדליק את האור,
אומר לעצמי, מחר זה מחר,
מחר היא תחזור,
זה מה שנשאר.

ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום,
אומר לעצמי, הרבה זמן עבר,
חדשות לא טובות, גם על פני היקום,
ואיש עם מקל אומר: "תסתכל",
זה מה שנשאר.

ככה אני מרגיש פחות או יותר...

זה מה שנשאר... :/

טוב, לא נראה לי שיש לי עוד משהו להוסיף לפוסט הזה...

הייתי כאן...

לילה טוב...