The Sunset Is Here...

היי אנשים, מה נשמע?

אני עדיין לא מרגיש כ"כ טוב...

זה מהמחלה שהסתיימה לי עכשיו...

לא נורא, נתגבר...

הממ...

ההשפעה של החלום שלי פגה...

חבל...

לשם שינוי הייתי במצב רוח מצויין...

לא נורא...

לאחרונה אני חושב על זה יחסית הרבה...

אנשים משתנים במשך הזמן...

לטוב ולרע...

ואין מה לעשות...

למשל, כשהייתי בכיתה ו', הייתה ילדה אחת שהייתה פשוט מותק...

היא הייתה עדינה, נחמדה, מנומסת, והיה נעים לשהות בחברתה...

היינו ידידים טובים...

כשאני חושב על זה, אם לא הייתי כ"כ ביישן אז (וגם היום אני לא פחות ביישן מאשר אז), אז יכול להיות שהיינו ביחד אז...

בכל מקרה, בשנה שעברה נודע לי שכיום היא פקאצה, שמתנהגת כמו ילדה קטנה ועושה דווקא...

נורא התפלאתי כששמעתי את זה, כי לפי איך שהיא הייתה אז, היא היחדה האחרונה שהיית מאמין שתהפוך לפקאצה...

נו טוב...

עכשיו כבר לא איכפת לי מזה כ"כ...

יש לי צרות משל עצמי...

הממ...

אני שוקל לסגור את הבלוג הזה...

גם ככה אני מדבר פה אל ה"קירות"...

פשוט אין עם מי לדבר...

אדם שופך את הלב שלו, ואנשים לא טורחים אפילו להסתכל...

לפעמים אני לא מבין למה אני בכלל טורח...

לפעמים אני לא מבין למה אני לא סוגר כבר את הבלוג הזה...

יש לי את פרטי העיצוב שמורים על המחשב, ואת כל שאר הדברים כדי לשחזר את הבלוג הזה...

אולי הגיע הזמן להפסיק לנסות...

ת'אמת, אני כבר לא כ"כ מופתע מזה...

גם בביה"ס קולי לא נשמע כ"כ...

כמעט אף אחד לא טורח להקשיב לי גם בביה"ס...

אולי כדאי לי פשוט לא לדבר מילה יותר בביה"ס...

לא לבזבז את האנרגיה שלי על משהו שממילא לא מביא לי תועלת...

נו טוב...

כבר די התרגלתי לזה...

טוב, נראה לי אני סיימתי להפעם...

הייתי כאן...

ערב טוב...