היי אנשים, מה נשמע?
הממ...
היום הייתי מהבוקר בהרצליה, בטקס אזכרה של דוד של אמא שלי (אריה גלובינסקי ז"ל) שנפל במלחמת השחרור.
מה אני אגיד?
היה לי קשה במיוחד השנה.
יותר קשה מתמיד...
יש אתר עם קורות החיים של כל חללי ישראל.
מצאתי שם את אריה.
הנה הקישור למי שרוצה (ואני בספק אם יש כאלה...):
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=007990
למי שרוצה למצוא חלל אחר שקרוב אליו כך או אחרת, פשוט תחפשו את שמו המלא של החלל בגוגל.
כשאני נזכר בזה שוב, אני מודה שקצת קשה לי לעבור בן-רגע מיום הזיכרון ליום העצמאות (כמו אמא שלי)...
אחרי הכל, זאת משפחה שלי... :/
טוב, נראה לי פה אני אפסיק לדבר על זה...
יזכור... :/
לפני כמה ימים מילאתי שאלון בפייסבוק: "מה אומרות פניך?".
יצא לי "הטיפוס המאופק".
כתבו לי ככה:
יש בך כל כך הרבה תכונות טובות והרבה פוטנציאל ויכולות שלא באים לידי ביטוי! יש לך המון מה להגיד, אך לעיתים אתה בוחר בשתיקה... מה שמציק לך אתה שומר לעצמך! את הרגשות שלך אתה מפנים. לפעמים קשה להבין מה אתה מתכוון או מרגיש... אתה לא אוהב ויכוחים וצעקות, ותבליג כשזה יגיע אליך. אתה אמיתי וכנה, ובעד שלום בין איש לרעהו. יש בך חכמה נסתרת שלא יוצאת החוצה, אם תראה את החכמה שלך אנשים יופתעו לטובה- אז כדאי שתעשה זאת! תוכל להצליח בתחום המחשבים!
חח טוב...
אבל האמת, זה די נכון כי אני באמת לרוב בוחר בשתיקה, ובשמירת רגשותיי ודעותיי לעצמי (חוץ מבבלוג, ששם מותר לי)...
הממ...
במשך הרבה מאוד זמן אני מרגיש שאני כל הזמן תחת עין בוחנת.
זה פשוט משגע אותי!
הביצועים שלי תחת לחץ הרבה פחות טובים מהביצועים שלי ללא לחץ.
כמה שאני לא מתאמץ, אני אף פעם לא מצליח לרצות אף אחד...
למשל, המשפחה שלי, ביה"ס...
ועוד דוגמא:
כשאני ב"חלילית" (למי שלא יודע, זאת חנות לכלי נגינה), כשאני מנגן בגיטרה, מוכר אחד כל פעם אומר לי משפטים בסגנון של: "הממ... ממך ציפיתי לרמה יותר גבוהה...".
זה כבר מוציא אותי מדעתי!
אחד הדברים שאני הכי שונא זה שמצפים ממני להרבה יותר מהשאר בגלל שאני מוכשר...
טוב, אני סיימתי להפעם...
הייתי כאן...
ביי אנשים...
יום טוב... =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Yoav.D