The Sunset Is Here...

היי אנשים, מה נשמע?

היום הייתי במסיבת יום הולדת של בני דודים שלי (חזרתי לפני חצי שעה בערך).

היה נחמד =]

אין לי יותר מדי מה להגיד על זה...

סוף סוף החלפתי את המורה הפרטית שלי לכימיה במורה אחר! =]

אתמול היה לי שיעור איתו, ומסתבר שגם הוא מורה לא משהו... :/

הוא די מנסה לחנך אותי...

נראה לי אני שוב אחליף מורה...

הממ...

אני לא יודע למה, אבל הילדה הזאת לא יוצאת לי מהראש...

ולא, אני לא מדבר על ילדה כלשהי שמוצאת חן בעיניי...

אני מדבר על ילדה (פקאצה) שאני שונא...

מאז כיתה ח' היא משגעת אותי, ומנסה בכל כוחה לשכנע אותי שהיא אוהבת אותי, ומסתבר שהיו לה כמה חברים בזמן הזה...

אבל מה שבטוח, אני לא אשכח לה את הלילה ההוא במדבר יהודה (ולא, זה לא מה שאתם חושבים שזה XD)...

התייעצתי עם כמה אנשים על זה, וקיבלתי כמה דעות:

- חלקם אמרו לי שהיא משקרת לי (מה שכנראה נכון, ואני מסכים עם הדעה הזאת) וסתם מחפשת צומי.

- חלקם אמרו לי שהיא מנסה לגרום לי לקנא בכך שהיא נמצאת עם בנים אחרים (בין אם זה להיות חברה שלהם, ובין אם זה סתם לעשות הצגות ולחפש סטוצים).

- חלקם אמרו לי שהיא רוצה "לכבוש" את הלב שלי כדי להראות שמצליח לה.

קיבלתי עוד כמה דעות, אבל ידידה שלי נתנה לי את הדעה שלה, שאם יורשה לי להגיד, די מיוחדת במינה:

יש מצב שהיא אוהבת אותי כמו שהיא אומרת, אבל נמצאת עם בנים אחרים כדי לנסות לשכוח אותי בגלל שאני מייבש אותה במשך שנים.

מעניין...

לדעתי סיכוי קלוש שזה נכון, אבל יש הפתעות בחיים...

בכל מקרה, עכשיו יש לה חבר שוב.

ידידה שלי אמרה משהו גם על זה:

אם הילדה הזאת אומרת לי את האמת, אז היא דפוקה, כי זה ממש מטומטם מצידה להיות חברה של מישהו כשהיא בכלל אוהבת מישהו אחר...

חכמה ידידה שלי... =]

בכל מקרה, לא משנה מהי האמת, אני מעולם לא הרגשתי שאני יכול לסמוך על המילה שלה... לא רק בעניין הזה, אלא בכל תחום...

אני מרגיש שזה עוד לא נגמר...

שהעניין הזה עוד לא סגור...

אני מרגיש שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה, ושהמהלך האחרון עוד לא נעשה...

יש לי הרגשה שיש מהלך שאני צריך לעשות ועוד לא עשיתי...

זה עוד לא נגמר...

טוב, אני סיימתי להפעם...

הייתי כאן...

ביי אנשים,

יום טוב =]

היי אנשים, מה נשמע?

זה מאוד מקשה על החיים כשאין לך ביטחון עצמי...

בכל מיני תחומים...

למשל, בנות:

להתחיל עם בנות שמוצאות חן בעיניך או סתם לדבר איתן...

כל זה דורש ביטחון עצמי...

לי אישית זה מציק, כי אני חלש מינוס בכל מה שקשור לביטחון עצמי ותעוזה... :/

ומה שעוד יותר מבאס בעניין הזה, זה שאתה לא יכול לגרום לעצמך לקבל ביטחון עצמי...

לא משנה כמה תנסה, אתה לא יכול להכריח את עצמך לקבל ביטחון עצמי... :/

נאחס... לזה אני קורא מזל מסריח... :/

עם כל ה"מעלות" שבנות שמכירות אתוי טוב אומרות שיש לי, אני לא יכול להראות כלום בגלל חוסר הביטחון העצמי שלי... :/

אני גם סופר-ביישן, אז גם זה מקשה... :/

אני חייב למצוא דרך לעקוף את זה, אבל פשוט לא מצאתי (וחיפשתי כבר מיליון פעם)... :/

הממ...

עד לא מזמן חשבתי שיש שני סוגים של מתנות:

חומריות (כמו של ימי הולדת וחגים) ורוחניות.

אבל לפני כמה ימים גיליתי שיש עוד סוג אחד...

המתנה המקוללת...

ברגע שאתה מקבל מתנה מקוללת, אין שום דרך שבעולם להיפטר ממנה.

אתה נשאר איתה לכל החיים...

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני מתכוון כשאני אומר "מתנה מקוללת"...

אז ככה, אני מדבר על כישרון.

ברגע שאתה ניחן בכישרון, זה יסבך לך את החיים...

בהתחלה דווקא לא, אבל כשאתה מגיע לכיתות הגבוהות יותר זה כן...

ברגע שמגלים אצלך כישרון, מתחלים לצפות ממך להרבה יותר מהרגיל.

וכשלא מצליח לך, אומרים לך שאתה לא מנסה, ושאתה עצלן, ושאתה החלטת לא לנסות, ועוד כל מיני דברים בסגנון...

גם חושבים עליך דברים בסגנון של: "הוא מוכשר, הוא כבר יסתדר...".

גם מצפים ממך לפתח את הכישרון ולממש ולמצות אותו עד הסוף, שזה בעצם דבר סופר-קשה בפני עצמו (ואני אומר לכם את זה מניסיון)...

בגלל שאובחנתי כמוכשר, הסובבים אותי החליטו לעשות לי חיים קשים...

למשל, המורה הפרטית שלי בכימיה:

בעיניה "לא הצלחתי לפתור את השאלה" זה "לא ניסיתי לפתור את השאלה"...

איזו מכשפה זקנה...

אני גם לקוי למידה!

עוד דוגמא היא המשפחה שלי:

הם כל הזמן מדברים איתי על לימודים, וצועקים עליי שאני לא מנסה, ולא מתאמץ, ועוד כל מיני דברים בסגנון...

נראה אתכם מסתדרים עם העומס הזה!

נראה אתכם שורדים יום אחד בחיים שלי עם כל לקויות הלמידה שלי!

הם גם משווים אותי לחברים שלי...

הם כל הזמן אומרים לי כמה החברים שלי יותר מוצלחים ממני, ויותר משקיעים ממני, וכו'...

וזה מעצבן... :/

מכל הדרמטיות שהם עושים אפשר פשוט להקים טלנובלה, תרתי משמע... :O

טוב, נראה לי כאן אני אפסיק לדבר על זה להפעם...

טוב, אני סיימתי להפעם...

הייתי כאן...

ביי אנשים...

יום טוב... =]

היי אנשים, מה נשמע?

היום הייתה בגרות באנגלית...

דווקא הלך לי לא רע אני מודה... =]

מה אני אגיד, נקווה שהלך לי טוב לפחות כמו שאני חשב שהלך לי...

לאחרונה אני רואה שוב דברים שמוכיחים לי שאני פחות טוב מהסובבים אותי...

דיברתי על זה עם ידידה שלי (אחת שמעולם לא דיברתי עליה פה בבלוג), והיא אמרה שזה לא אומר שאני פחות טוב מאחרים, אלא זה אומר שאני שונה מהם לטובה.

למשל, ניקח את נושא הבנות (מה לעשות, לא עלתה לי בראש דוגמא אחרת).

ה"ערסים" וה"פקאצות" הרדודים הופכים לרוב אצלנו בשכבה (וכנראה גם בכל מקום אחר ובכל שכבה אחרת).

הידידה הזאת שלי אמרה לי שלאנשים לוקח זמן להסתכל אל תוך הבנאדם ולראות את אופיו האמיתי, ולהבין שאם הוא לא "ערס חתיכוש (XD)" (אני מצטט) אז זה לא אומר שהוא לא שווה כלום.

היא אמרה לי שאנשים פשוט מושפעים ומפחדים לצאת ממעגל הרדידות ולסכן את ה"מעמד" שלהם.

אני לא מותח ביקורת על אף אחד, אבל כשחושבים על זה, יש מצב שהיא צודקת...

חשבתי לעצמי שגם אם זה נכון, כל זה עדיין לא עוזר לי, והיא אמרה לי שאני צריך לשמוח שאני לא כמוהם, ושבי יש עומק...

מה אני אגיד...

נקודה טובה... =]

הממ...

אני לכוד בתוך החשכה הפנימית שלי...

אולי זה מה שמונע ממני להראות לסובבים אותי את הצדדים שבי שאני מראה פה בבלוג...

תאמינו לי, הביטחון העצמי שלי יותר נמוך מגובה הדשא...

אני חלש מינוס בכל מה שקשור לביטחון עצמי...

אני פשוט לא יודע מה לעשות...

נכון, אני צריך פה להילחם בעצמי כדי להשיג ביטחון עצמי, אבל אני פשוט לא מסוגל...

אני כבר אובד עצות...

טוב, אני סיימתי להפעם...

הייתי כאן...

ביי אנשים...

ערב טוב... =]