אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!

היום מתחיל בשעה 7 ונגמר בשעה 24 לפעמים קמים יותר מאוחר לפעמים ישנים יותר מוקדם ואולי להפך, זה נזיל, כמו כל הזמן.

מי המציא את יחידת המדידה הזאת אשר לכאורה אמורה להקל על חיינו ולעזור לנו לחלק אותו אך בעצם מגבילה אותנו לדפוסים קבועים של דקות ושניות.

מכירים את הצ'ופר (קטע) על חשיבותה של מאיה תשאלו אצן או על חשיבותה של שעה תשאלו... טוב אני לא ממש זוכר איך הוא הולך, אבל על חשיבות של שניה אתם יכולים לשאול אותי, למשל ביום שישי אחריי שבועיים של אימונים, קמנו בבוקר לריצת 4 קילומטר  ולאחריה כאשר היינו מותשים לגמריי קיבלנו 13 דק' להתקלח ולהחליף למדיי א' (מדיי יציאה הבייתה) עשיתי הכל מהר אך אחרתי בשניה אחת לשלשות שעמדו בחוץ, החנט"ר (חניך טורן) צעק הקשב ואני בדיוק נעמדתי ואז הסמל "כל מי שהגיע מנדב והלאה שיעמוד בשלשות בצד" לאחר חצי שעה מתברר שהעונש שלנו הוא חזרה מוקדמת, במקום 10:30 אנחנו צריכים לחזור כבר ב9- להגיע לד ושם שבירושליים, ועכשיו כבר 21 ואני צריך לנסוע לירושלים בליילה לסבי וסבתי כדי שהגיע מחר בזמן.

וכלכך רציתי להתעדכן במה שקרה בשבועיים שלא הייתי, לבדוק איך מתקדם חודש ארגון בסניפי היקר, לשמוע מחברים על סניפים אחרים, לכתוב, לקרוא, ללמוד וכו'... אבל הליילה שלי התקצר כרגע ביותר מ4 שעות ולא הספיק אפילו לענות לכל המכתבים שקיבלתי אלא רק לחלק...

ואפילו את הקטע הזה בקושי שהספקתי לכתוב...

אבל הנה, שנייה לפניי שאני יוצא לשלוש שבועות של אבטשי"ם באיזור יהודה (האהוב עליי אך העדיף להיות בו  ללא בגדים ירוקים ונשק) הספקתי רק לכתוב מעט על הזמן שבורח לנו אם איננו מסכילים לנצל אותו.

רציתי לכתוב על כך שחב"ג קיימת אך במקום להיות בסניפים היא בישבות ובמדרשות (או בצבא וש"ל).

רציתי לכתוב על המחאה הימנית שמתאצמת ועל תכנית ההתנקות,

רציתי לספר על הקרע בעם ועל הסדר הטוב שלמרות הכל שורר בפלוגה שלי.

רציתי לנסות וליצור תכנית לעשייה ופעולה.

רציתי לכתוב על נרגשות בעת פיגוע או על הרגשות כאשר הרשעים נופלים.

אך כנראה וכבר לא אכתוב זאת השבוע.

לפני שיצאנו המפקד ביקש שאחשוב על חשיבותה של שניה, יש לי עכשיו את כל הנסיעה עד לירושלים ומחר עוד שעה וחצי עד שכולם יגיעו לחשוב מה זה שנייה.

מה אפשר להספיק בשנייה אחת...

רשימה חלקית למעלה J

שלכם נדב!