אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!

יהודי לא מגרש יהודי-

זוהי הססמא הפשוטה היום,

מה שפעם היה לקיצוני-סירוב פקודה- הופך למיין סטרים (של קיצוניות)

אני קורא ושומע חדשות, ולא יכול שלא לבכות, לאן אנו הולכים, מה הקב"ה מצפה מאתנו...

הגעתי עם סרט כתום לבסיס, המפקד לא אהב את זה, הוא טען שזה פעילות פוליטית, הוא אמר שאני גורם לפילוג בצבא, האמנם?!

אבל זה לא אני המפלג, זה רה"מ שנותן לנו לעמוד בתוך הקונפליקט הזה של צבא מול אמונה...

מפקד-חבר אמר לי, שלא לציטוט, שהוא בחיים לא יוציא יהודי מהבית שלו, אבל אין לו את האומץ להיות בכלא.

עוד תמונות של אסורים מחסימת הכבישים, אני רואה שם חברים שלי, ולא מבין למה.

במחלקה מתלבטים על הסירוב פקודה- ואני דווקא חושב שאנחנו צריכים להיות שם עם חברינו החלשים, להיות עימם ולחזקם במצב הקשה הזה, שלא יעשו שטויות שלא ינהגו באלימות, שיבכו, שירגישו צער, שיתפללו.

אני לא יודע אם עוד אפשר לעשות משהו לאחר החלטת ממשלה וכנסת,

אני בטוח שלא אריק מי שיפנה את גוש-קטיף-

אלא הקב"ה!

אבל אני לא מבין לאן הוא לוקח אותנו,

אז אני מתפלל אליו שיעזור לנו,

אני מפחד,

מה יהיה אחר-כך,

לאן אנחנו הולכים,

הגדוד יצא להפסקה, לאחר 7 חודשים בפלדלפי (אני שם רק 3, אבל הגדוד היה לפניי וימשיך כשאלך), הם יצאו לנופש באשקלון, יש שם כפר-נופש, בטן-גב כל היום ובליילה הופעות.

למחלקה של ביינישים זה לא מתאים – אנו נוסעים לשבוע ישיבה בירושלים (דווקא היו שיעורים מעניינים, וניתנה הגדרה חדשה למושג פנאי ביהדות- אין זמן פנוי- הכל ממולא בעשייה לשם-שמיים או בהכנות בשביל זה).

ליום ספורט ברור שלא נגיע, חלילה שנראה מעודדות.

אבל לערב הגדודי נסענו- להיות חלק-סה"כ יש גם הרבה משותף ולא רק נפרד.

עוד לפני שנכנסו המ"פ הבהיר לנו את כללי הטקס, דיבורים, הופעה ואז סוג של טקס. המחלקה החליטה שהיא לא נכנסת להופעה.

לאחר הברכות עלו לבמה חבורה מכלל אנשיי הגדוד, ובניהם שתיים-שלוש בנות-חיילות ואז קם הראשון ואחריו מחלקה שלימה יצאה.

היה אפשר לפתור את זה הלכתית, אבל הם החליטו שלמחלקת בייניש צרכיה להיות אמירה.

אני כותב הם ולא אני, כי אני דווקא חושב שהיינו יכולים לעגל פינות (בתוך המרחב ההלכתי, פזמונסניף מכירים?) וזה בשביל ליצור כאן איזו אחדות גדודית.

היום היה יום משפחות שכולות, הייתה שם חיילת זמרת, הרבה יותר חמור מחבורת זמר שהרוב בה גברים, ולמרות זאת הם החליטו להשאר.

ושוב הם ולא אני, כי אני חושב שמי שיש לו אמת (היו 5-6 כאלה) צריך ללכת איתה עד הסוף ובלי חילוקים, אבל הם טענו שיש הבדל ומשפחות שכלות זה בדרגה יותר חשובה מסתם אחדות גדודית, בסוף הסמך (המאד מעורך עליינו) כעס עליינו וטען שפגענו בו כי חלק יצאו.

ואולי כל המחלקות האלה הן בתוכי, שלא יכול להסכים לדרך אחת, וחולק על כל דבר, מעיר, מתקן, דורש, ולא משלים...