אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!

אנחנו עומדים במחסום,

לא משהו גדול, כך בכניסה לפלדלפי יש כפר ערבי של משתפי"ם, דהניה שמו, לחלק מהתושבים יש תעודות זהות כחולות וחלק כתומות, לרובם מותר לעבור לא"י, אך מחשש להברחות של סמים או שאר דברים מהארץ לתוך הרצועה, יש עליהם הגבלה של מה שמותר להכניס, ואנחנו החיילים בודקים אותם כשהם חוזרים.

יש שם נשים זקנות, אשר נוסעות השקם בבוקר על עגלה רתומה לסוס וחוזרים לאחר כמה שעות כשהעגלה עמוסה בתבן ומספוא, אנחנו אמורים לבדוק זאת ע"י דקר להכניס ולהרגיש שאין שם שומדבר קשה, כך עושים הרוב. יש פעמים, אם בגלל מספוא רב מדיי ואם בשביל להרתיע שמבקשים לפרוק את העגלה. אך השבוע הייתי עם חייל-חבר שכל עגלה שעברה פרק, לא משנה כמה היא הביאה ולא משנה כמה זמן ייקח לאישה הזקנה להעמיס את התבן מחדש הוא פרק.

בתחילה התווכחנו, היה נראה לי שהוא נהנה מזה, הוא טען שזה העבודה שלו- לבדוק, טענתי שיש עוד דרכים, אך הוא טען ובצדק שזאת הדרך הטובה והבטוחה ביותר.

כאב לי, אולי זה אותו כיבוש משחית שכולם מדברים עליו כל הזמן, כך לא נוהג יהודי.

אך מצד שני גם מכפר לכאורה אוהד ישראל זה יצאו מפגעים (הפיגוע הכפול בבית-ליד), ועכשיו יש התראות וחששות שבגלל שמפנים את הכפר וחלק יחזרו לרפיח אז הם יעשו מעשה שטותי בשביל להראות שהם כבר לא משתפי"ם.

אז מה עליי לעשות?

יאיר לפיד טען בשבוע שעבר שאפילו הגולנצ'יקים כבר לא קוראים למתנחלים אחי, הוא טען שהם קורעים את העם ובעצם הוא סימן כאן נקודת על-חזור, שומדבר שלא נעשה לא יהיה טוב, ההתנקות קורעת את הארץ אך מניעתה תקרע את העם.

יאיר טועה, חוץ משני חיילים (במקרה הם מגישת הציונות-דתית-ריאלית וכד') רוב חיילי הגדוד שיצא לי לדבר איתם אמרו שהם לא רוצים להיות בסיטואציה, מפקד שלי אמר לי שהוא בעצמו לא יוכל להוציא יהודי מביתו אך הוא מפחד להכנס לכלא. אחר אמר לי שגם הכלא כבר לא מפחיד אותו. ורק עליי מאיימים שאם אעשה מעשה אקרע את העם.

איגוד ישיבות ההסדר הודיע שבייניש שיתפס על פעילות פוליטית יעשה שלוש שנים, דווקא נשמע לי הרעיון הזה, כך אם אהרוס יהיה לי הזמן לתקן.

יאיר, אני אוהב מתנחלים, ואני חושב שמי שקרע את העם זה רה"מ שהחליט ללכת על מעשה שגם אם יש לו רוב (ובדרך כפי שהיא מוצגת היום אין לו רוב, תלמדו לקרוא סקרים) עדיין מדובר בכמעט חצי-חצי אז למה???

מצד שני, יש גם את החצי שרוצה לצאת כמה שיותר מהר ולחלק אפילו לא אכפת איך- העיקר לא להיות בעזה- איזה מן חלום דמיוני שכשנחזור לקווי 67 יהיה טוב, יבוא שלום, תעלם האנטישמיות וכולם יאהבו אותנו- מופרך אך קיים.

הוא היה הראשון כך כתבו בעתון, אבי ביבר שזכה ששמו ייזכר במסרב הראשון של ההתנתקות, השבוע נודע לי על עוד כמה שישבו בכלא או הועפו מקורסים אך עשו זאת בשקט ולא שמעו על סירובם או התנגדותם החזקה לפינוי.

לבצע או לא לבצע?

לסרב או להשאר?

להכנס לכלא או רק למחות?

לפרסם את מחאתי או בשקט?

גמני הולך עם סרט כתום, גם על מדים, בבסיס שלי יש חיילים (מהמפקדה) שהולכים עם סרט וצמיד כל היום ובכל מקום, הקצינים שלי ביקשו שלא אלך עם סרט בבסיס, בינתיים אני לא עושה פרובקציות, יש לי אחריות ציבורית, אני שומר על פלדלפי, שומר שלא יהיו הברחות, שומר על העם והארץ, אם אלך יש חשש שחבריי יתעייפו ואז הגבול ייפרץ, אבל מה עם הארץ- מה יותר חשוב העם או הארץ?

ובכלל אם מחזירים גם את פלדלפי למה אני צריך להיות הדביל האחרון שסוגר את האור.

המחאה בכבישים הגיע לגבולות חדשים, סכנת נפשות, כתבה ענקית בסופשבוע על האנשים שלא היה אכפת להם שימותו אזרחים תמימים והכל, כמעט, כשר בעיניהם בשם המאבק, בשם הארץ, ואולי גם בשם האל.

מלון מעוז הים- מעוז הקיצונים- תושבי הוגש עצמם אינם יודעים איך לאוכל אותם, אך תושביי המלון נדיב מטר, וברוך מרזל, פונו תוך 40 דק' ללא מאבק, אז על מה כל הרעש?

יום-יומיים לפני-כן מספר "נעריי-גבעות" עשו לינצ' בבן-המואסי, מנהיגם איתמר בן-גביר נתפס, ישב במעצר מספר ימים ושוחרר- יש לא מעט שטוענים שהוא שבכני"ק- משת"פ, הנה עוד הוכחה שלא עושים לו כלום.

מי הם אותם נעריי גבעות? מלפניי שנתיים הסתובבתי שם, ביצהר, הכרתי אנשים פרצופים, מהסיבוב שערים, מחברון, מר"ג ומשאר מקומות, אבל את רוב הפרצופים שם אני לא מכיר. שבוע שעבר פורסם בדיוקן של מקור-ראשון כתבה עם ראש המחלקה היהודית בשב"כ המפעיל של שמפניה שבה הוא העיד שיש סוכנים שיוצאים מכלל שליטה.

אלימות יש בכל מקום, גם בגבעות, אז אנשים שחולים בנפשם האלימה בתוספת מתסיסים וכך נוצר לנו הדבר הזה...

ובכל זאת שאלה על גבול המאבק, מחאה בצידיי הגבישים בלבד?

לחסום צירים לזמן מועט?

לשתק את המדינה בכל מקום וצורה אפשרית?

פגיעה בחיי אדם?

פגיע בצה"ל?

מה הם גבולות המאבק?

במוצ"ש הייתי במלווה-מלכה בגרעין התורני בנתניה, דיבר הרב נאקש ראש הכולל הצרפתי שבמקום, הוא הביא מדבריי הרב אליהו שמבטיח שלא תהייה התנתקות.

האם זה לא חילול ה'?

ואם יהיה מה נגיד?

אך הרב אליהו בטוח בדבריו, הוא אפילו הביא סיפור שבו הרבה הלך לקבריי תנאים ושם התנא הבטיח לו דחיה לאחריי החגים ושלאחר-מכן היא תתבטל.

ובכלל האם אנחנו באמת רוצים שזה יתבטל?

ומה יהיה ביום שאחריי?

מי עצר לחשוב לאן המאבק הזה הולך?

מה יהיה אם ננצח?

מה יהיה אם נפסיד?

לאן אנו הולכים בתור ציבור מאמין?

לאן אנו הולכים בתור עם?

ומעל הכל מרחפת השאלה