והנה זה הגיע.
אותו הזמן שבו הכל מתחיל, אך בעצם הכל נגמר.
המלך יורד לשדה...
ניגון מוכר הוא, ניגון אלול הזה, אך מלא בעומק וברבדים שאינם מוכרים לי. הרי מה קורה למלך בכל מהלך השנה, מה מיוחד דווקא באלול שבו הוא יורד אליינו? והאם זה אומר שבשאר השנה הננו לבדנו?
נראה לי שצריך לראות כאן שני מידות של הקב"ה- מדית הדין ומידת החסד
ומולם התשובה באהבה והתשובה ביראה.
מידת הדין מסמלת את קשרינו אל הקב"ה כמלך- שליט כל העולמות- אדנינו- ואנו עבדיו המחוייבים לכל מצוותיו, ובמדה ולא...
מידת החסד מסמלת את הקב"ה כאבינו הרחמן והאוהב שאצלו גם אם יטעה הבן עדיין יקבלו הית"ש באהבה גמורה וישמח בו ובמעשיו.
בכל השנה שניי מידות אלו בנויות ביחד- אך באלול קורה משהו נפלא.
יורד המלך לשדה- מידת הדין יורדת אל העם, בזה שהמלך יורד ממדרגתו ופונה לציבור הוא כבר לא מפחיד, ונראה הוא כמקבל את פניו של כל אדם.
וכך יוצא שבאלול זמן המסוגל לתשובה מאהבה, כי בתקופה זאת למידת החסד שהיא תמיד מחפשת אותנו מצטרף הדין ואומר שעכשיו הקב"ה שומע ומוכן ביתר גדלות לקבל את התשובה, לקבל את האדם הפשוט שיאמר לו, מלכי-אדני, אלה מעשיי האמתיים, ולמרות שהרבה פעמים סרתי מהדרך, אז הייתי ברוח שטות אבל היום כולי שלך.
בעזרת י-ה-ו-ה יתברך שמו, שנזכה להמשיך ולפרש, ללמוד ולהבין, מה קורה בר"ה, ימים נוראים, יו"כ, סוכות והשיא של התשובה בשמחת-תורה היא שמיני עצרת. ומשם להמשך שנה.
בברכת תכלה שנה וקללותיה
תבורכו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
