לפעמים אנחנו יושבים,
חבורה של חולמים,
מדברים ומתכננים,
איך נתקן עולם,
איך נשפיע על כולם,
אך המעשים?
איה המעשים?
קשה לנו, החולמים, להבין שמחלומותינו לבד לא ייבנה העולם; נכון, לחלומות יש מקום חשוב, צריכים אנשים שידעו
הבעיה הגדולה של החולמים היא שהם נשארים בחלום, באיזה עולם אדיאלי ואוטופי שכזה; הם חושבים שכולם כמוהם, שישנה רק אמת אחת, וכולם צועדים אליה- ואז יום אחד הם מתעוררים ומגלים שהם לבד.
כאשר פוגשים החולמים בפוליטקאים הם לא מבינים אותם, איך ניתן לוותר על חלק מן האמת לטובת איזה אמת חלקית, כי בעוד ולחולמים העולם הוא ישר, בפוליטיקה עוסקים באומנות האפשר. כי יאמר הפוליטקאי לאיש החזון, חזונך יפה, אך חכה זה עדיין לא הזמן, צריך קודם להכין את העם, צריך כסף ושאר משאבים, ובתכלס צריך לדעת מאיפה להוציא תקציבים, ולפעמים בשביל לתקצב פרוייקט חדש ומזהיר נאלץ לקזז במקום אחר שם אנחנו פחות לחוצים, ויש גם רעיונות שעליהם נאלץ לוותר, לא לגנוז, רק לשים בצד, לחכות לזמן טוב יותר.
אך החולם בשלו עומד, רוצה הוא כאן ועכשיו עולם מתוקן כך הוא שמע בתנועה וכך העמיק בישיבה. ארץ ישראל- השלימה. תורת ישראל- בכל עיר ופינה. עם ישראל- ללא עניים והבדלי מעמדות. ושיכינו תשתיות לבניין המקדש, ויפַתחו את היישובים בנגב, בגליל, בשומרון וביהודה. ושלא תשאר אשה ללא עבודה. ושאר מחשבות טובות המוכרות לכולנו מההפגנות ומשאר כרזות.
וכך יצא לפוליטיקה בעולמם של החולמים שם רע ונורא, כאנשים שרק רודפים אחריי כבוד ושׂררה- הרי פתרונות ממשיים הם לא נותנים, וגם כאשר איזה פוליטקאי כבר עוזר באיזה מקום, ישר יוצאים המלעזים ואומרים שהכל לכַבוד האישי שלו. וכאשר הפוליטיקאי נכשל במקום אחר, שוב מלעזים שזה לא היה לא מספיק חשוב אז הוא לא התאמץ.
אני לא תמים, ולא מנסה לומר שכל נבחרי-הציבור שלנו צדיקים, והרי ידוע שכח ושלטון הם משחיתים, אך ביסודם הם לא אנשים רעים ולפחות אצלנו במגזר יש להם הרבה מטרות, אך הם יודעים לשחק את משחק ה'אפשר' ולפעמים אולי אני לא מסכים עם הבחירה או אם דרך הפעולה, אך זה המשחק בעולם הקר, אם תרצה הכל תשאר ריקן, אבל אם תוותר אולי תזכה במשהו קטן. שנאמר: עדיף ציפור אחת ביד משניים על העץ (שם, כאן).
ועכשיו אנחנו שוב עומדים מול מערכת בחירות חדשה, והשאלה למי להצביע הופכת להרבה יותר קשה, ולהרבה אנשים כבר נמאס מכל המשחק ויוצאים בהצהרות שלא ניתַן להאמין לאף-אחד וכולם אותנו הכזיבו והגיע קץ כל הקצים ונשארנו לבדנו בתוך שדה מלא קוצים.
ועל-כן חשוב לבוא ולהזהיר, אם אנחנו לא רוצים להדחק שוב לפינה חייבים לצאת בהצהרה של אמת לאומה, וזה ייעשה רק אם נכניס אל בית הנבחרים כמה שיותר אנשים מהוגנים שלדעת אמת מכוונים- וגם זה מתוך הבנה שהאמת רחוקה היא ולא תושג בקלות, אך מקום חשוב למאבק יהיה בזירה הממשלתית ולא רק בהפגנות, בכרזות ובשאר פגישות על חלומות.
לאחר הבירור הנ"ל צריך לקום ולעשות מעשה, צריך לדעת לעזור בכיוון הציבור אל אותה האמת ובשביל זה צריך קודם כל לברור את הרע, להצביע בפה מלא על האנשים והמקומות שעליהם בחיים לא נוכל לסמוך, לא למרצ, עבודה, קדימה, שינוי. מפלגות אלו והמעומדים שלהם כבר הוכיחו שעליהם לא ניתן לסמוך שישמרו על צביון יהודי נכון למדינה- עליינו להשפיע על דעת הקהל לברוח מהם כמאש!!!
ואז צריך לסמן את הטוב, לראות איך אנשים שחשבו להצביע שם - מפנים אותם לליכוד או לישראל-ביתנו, ולא ששם יש אמת מבוררת אלא שעדיף שקולות שהיו אמורות להגיע לשרון ילכו לאנשים שלפחות עכשיו מראים איזה בדל נאמנות לערכים הישנים.
ועכשיו נשארנו עם שתי מלפגות חרדיות ושתיים לאומיות.
יש שנוכל לחברם יותר לאמת מוחלטת של תורה ואותם נשלח לאגודה, ויש מי שהצד החברתי חזק בו ויילך לש"ס. ויש מי שמחפש את האחדות את השילוב את התורה והעבודה
את הצינות הדתית...
לא נוכל לשבת בחיבוק ידיים
ונשלח את כולם לעבוד למען המפלגה המאוחדת
כי בדמינו הדבר!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
