מלחמה יש בחוץ, ואני ניצב בעמדה, מנותק לא יודע מה קורה.
שומעים על עוד חטוף, טנק שהתפוצץ בצפון, רדיו אין, העיתון מגיע רק של אתמול.
ואנחנו כאן, מוצבים באריאל, פלוגה של ביינישים, בינתיים עסוקים בבעיות הפרטיות שלנו, מי יעלה לעמדה ומתי, כמה שעות מנוחה נקבל ושלא יטרטרו אותנו, שנצא לבית בזמן, שהאכל יהיה טוב ובלי הרבה תורנים וכו'..
ובחוץ מלחמה, טילים נופלים בצפון ויש פצועים והרוגים, והנה עוד לוחם גולני ואחד מצנחנים והסגל שלנו מכיר חלק מהחיילים וכבכל מלחמה עם הזמן כולנו הופכים למשפחה אחת.
זכור לי מקרה כשהיינו הרא"ה, ואני חבר שלי לא נכנסו לתפלה וכמה חניכים ממעפילים עלו עליינו מכות, היה שם בלאגן גדול ואחריי התפלה השבט שלי יצא לנקום כאילו בשמי והיה מכות בין השבטים והאבסורד הגדול שמי שחטף הכי הרבה מכות זה מי שלפניי-כן ניסה לעזור לי (אריאל קדוש ז"ל-חבר יקר). בתחילת הפעולה נכנס אלעד המדריך לחדר ואמר "איך לא חשבנו על זה קודם, כל הזמן אנחנו מדברים על גיבוש והנה התשובה מול העיניים" באופן אבסורדי הוא צדק אז וצודק גם היום. פתאום מלחמה ופתאום שוב התאחדנו, שוב שוכחים את כל המחלוקות ונהיים עלם-אחד, כמעט.
כל-כך שמחתי לראות בתחנה שמתחת לבית פרסמות עם דגל ישראל ומתחתיה כתוב חזק ואמץ! גם הפרסומות ברדיו שידרו חיזוקים לעם-ישראל וליישובי החזית, להסתכל על גיוס המילואים הנרחב, לשמוע סוף כל סוף כמה מילים אוהדות בתקשורת, היה שווה המלחמה הזאת.
כן, במלחמה יש גם צדדים טובים, הרב זצ"ל מסביר שבמלחמה מתחדדים הצדדים, והנה המציאות טופחת על פנינו ורוצים לומר 'אמרנו לכם' כתוב בתקשורת הימנית ומראים שגם השמאל חוזר בו, ניצחון עצוב, אבל לפחות עכשיו ברור לנו מי הטובים ומי הרעים.
בעצם לא כל-כך ברור, עדיין יש גופים ואנשים שלא מבינים שמול כח נלחמים בכח ושאם נתרפס בפניי מי שפוגע בנו הוא רק יגבה עוד שבועים לשחרור עוד אסירים וימשיך לאיים ממקום מושבו.הם מסתכלים על ההווה המידי, איך מפסיקים את מות החיילים ולא מצליחים לראות שהלוחמים מתים על קידוש ה' ועל שמירת המולדת.
כן, במלחה יש גם צדדים רעים, זה לא כיף כל ההלוויות האלו, נערים רכים בניי גילי, שמוסרים את עצמם בקו ראשון, יש לי חברים בין הפצועים, ועל החבר הראשון שנהרג במלחמה הזאת כתבתי שבוע שעבר. אך עכשיו זה לא זמן להספדים, עכשיו עליינו להתחזק!!!
חלקם אפילו לא מבינים את ערך קדושת הארץ, חלקם אפילו לא מסכימים שכך צריך לנהוג, אך הם עושים זאת כי זה מה שציוו אותם, כי כך אמרו להם שהם שומרים על הבית, הם מחרפים את נפשם בידיעה שלא כולם יחזרו מהקרב והולכים בראש מורם להלחם על-מנת לשמור על העם, על ישראל.
היום בבוקר שמעתי ראיון עם אישה שבדיוק ניצלה מפגיעה ישירה של טיל בביתה בחיפה, בעלה פשוט משך אותה לחדר המוגן וכך ניצלה, המראיינת ניסתה להוציא ממנה למה היא לא בורחת והאישה בקול בטוח וצוחק אומרת לה שכאן זה הבית שלה וממילא כבר שבועיים היא דוחה את זמן הספונג'ה אז הנה הגיע הזמן.
חברים שלי מהישיבות בנהריה וקריית-שמונה בקו האש, חלקם ההורים הטילו וטו והיו חייבים לחזור לשפלה, אך יש מהם שנשארו שם ומספרים שנכון שאין הרבה אנשים ברחובות אך חלק מזמן הלימוד הם מקדישים לעבור בין המקלטים ומחזקים את התושבים. ויש תקווה!!!
חיפשתי במהלך השבוע מקומות שצריך עזרה, איפה שאני פניתי אמרו לי שברוך-ה' יש מספיק, ולדברים שפנו אליי הצלחתי לעזור ולגייס גם עוד אנשים, בערב שבת התארחנו אצל כמה משפחות שהתארחו בבית החייל בנתניה, עשינו פעילות לילדים והיה כיף.
כן זה משמח לראות את עם-ישראל במיטבו.
ואני הקטן, יורד מחר לשני, משהו צריך להשאר ולשמור על העורף, בט"ש גדר בדרום הר-חברון.
אחי הקטון,שריונר, מחכה עם הפלוגה שלו בצפון שרק יאמרו להם להכנס, זה מפחיד, לחשוב על מוות אך זה מה שה' מכוון לנו ועם זה ננצח.
בזמן הקשה הזה, עלינו היושבים בעורף להתחזק בלימוד ובעשיית מצוות וחסד לומר תהילים להצלחת החיילים לרפואת הפצועים ולחזרת השבויים.
אבא יקר שבשמיים
אנו כאן בניך,
אין אנו ראויים לחסדיך, כי חטאים אנו,
אך מה יאמרו הגויים אם יראו אותנו נסוגים מנחלתך,
לא בשבילנו אנחנו נלחמים אלא למען קידוש שמך,
אנחנו כאן למשמרת על ארץ הקודש בתפלה לבניין הבית במהרה
אנא אל תגבה מאתנו מחיר יקר,
שמור עלינו חזקים ומאוחדים
ועזור לנו מהנפילה הזאת רק להתקדם יותר גבוה
אליך יתברך שמך.
אבינו מלכנו,
שמור על החיילים המוצבים בחזית
הנלחמים ומחרפים את נפשם על קידוש שמך
ותן בנו את התבונה להבין את משמעות העניין, כי חלקנו קטן אמונה והבנה.
אנא שמור גם על האזרחים, בניך, היושבים שם בגבול,
שלח רפואה שלמה לכל הפצועים,
וחיזוק הנפש והרוח לאבלים
ושנזכה לראות בביאת משיח צדקנו
עוד היום
אמן, סלה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
