לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!


נדב :) ש. יחיעם, שיעור v' "בינות" רעננה, גולני-13-כבוש, נתניה!

כינוי: 

בן: 41

ICQ: 83700338 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שיר למעלות


הולך ברכבת עם מדים של גולני, חוזר כחייל מן העורף, אך הנוסעים חושבים שאני בא מן החזית... אני לא מפריע להם, הם לא מחפשים אותי, את נדב, הם מחפשים את הדמות של הגולנצ'יק ששומר עליהם, והנה הוא כמופיע לפניהם.

 

מחייך חיוך גדול, כהרגלי,מוציא את הסרט הכתום ממקום מחבואו מעיני הקצין, ומחפש את השיר שנכון למקום, והמילים ישר קופצות, והמנגינה מתנגנת.

"ה' עוז לעמו ייתן...

ה' יברך את עמו בשלום"

 שר הלוך וחזור בלי להבין מה אני שר, כשרק המוזיקה המשמחת מחזקת אותי. אישה עוצרת אותי בקרון הנהג,  "חייל, אני מעריצה אותך!" מחייך במבוכה, נזכר: לא אותי, אלא אותם ואני כרגע רק מייצג. מחייך בחזרה ומברך בהצלחה ושנהיה חזקים. ומבין...

בשיר אין תפלה או בקשה של ה' עוז לעמך תתן- אלא ציון עובדה: ה' עוז לעמו ייתן. קרי: ה' הוא שנותן לנו את הכח; וההמשך- ה' הוא מי שמברך אותנו בשלום. וזה מכה בי, שאם היה תלוי בנו אז מצבנו בכי רע, אבל אם ה' ייתנו אז אין מה לדאוג.

וה' ייתנו.

 

ועובר עוד קרון, והשיר מתחלף:

"שיר למעלות

אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי?

עזרי מעם ה'!- עושה שמיים וארץ.

אל ייתן למוט רגלך, אל ינום שומרך,

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל,

ה' שמרך ה' צילך על יד ימינך,

יומם השמש לא יככה וירח בלילה.

ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך

ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."

מתחיל במנגינה המוכרת, אך הפעם מנסה להקשיב, נזכר בפירוש שלמדתי פעם שמדובר כאן בשיחה ומרגיש שאת השיחה אני מנהל עם עצמי. בתוך הצרה, בתוך הבלבול, המחשבות הכלליות והמאבקים הפנימיים, מרגיש פתאום במחשכים והשאלה עולה מעצמה ובכל עוצמתה- מאין יבוא עזרי???

והתשובה שנענית בחלל החדר- מעם ה', ומי זה אותו ה' שהוא אמור לעזור לי ולהוציא אותי מן המיצר?! עושה שמים וארץ- לא מדובר כאן בעוד אל, בעצים ואבנים- מדובר בריבונו של העולם, אז אל תפחד כי הנה אם ה' הוא השומר שלך אתה מוגן, כי ה' שומר עלייך כל יום כל היום. והוא אכן השומר עליך מכל צרה ומכל מקום. וכמו שהשמש לא נכבית ותמיד תבוא בבוקר, כמו שהירח תמיד יחליף אותה בלילה, ואת כל זה מי עושה- ה' ית' בורא העולם, אז תאמין שגם עליך הוא ישמור, ישמור מכל רע, ישמור צאתך ובואך, מעתה ועד עולם.

 

שרתי, למדתי, הפנמתי ושמחתי בשמחה גדולה.

 

והנוסעים שמחו גם הם איתי.

 

 

ושוב זה מכה,

מה יהיה עם המלחמה הזאת,

כל פעם כשפותח את העיתון

עוד חבר-לוחם מן הגדוד- עוד פרצוף מוכר, עם סיפור קצר שהיה בינינו.

וכבר הפסקתי לספור אותם, מתפלל, בוכה, ומנסה להתחבר.

והנה, כאילו כדי שלא הכנס לשגרת ההרוגים,

עוד אחד שהוא לא סיפור- אלא חבר, מכר.

יוני אנקונינה- מל"ט, המחזור של אחי, שנה מתחתיי, ורק ביום שלישי במקרה ממש, בחתונה של סטיבן,  דיברתי עם הרב לנגנר עליו, סיפרתי לו שנראה לי שפגשתי אותו והרב אמר שלא יכול להיות כי הוא בצפון.

אתמול, בעודי כותב את הקטע, פגשתי בטיילת שני חברים מן המחזור. הם נראו מצוברחים, לא רציתי להעיק, חייכתי מעט והמשכתי לשיר ולהתקדם. בדרך חזרה ראיתי אותם עם הרב, עדיין לא ידעתי ולמרות זאת לא הפרעתי.

 

מחר עוד הלוויה למחזור הזה, שלישית במספר בשנה וחצי האחרונות- ה' ישמור אותנו.

 

במותם ציוו לנו את החיים!!!

 

נכתב על ידי , 13/8/2006 14:54   בקטגוריות צבא, מחשבות, צבאי, ישיבתי, כתום, אקטואליה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ~ סמג'י! ~ ב-4/9/2006 18:33
 



הסרט הכתום




 

הסרט הכתום מלווה אותי כבר תקופה ארוכה, בחצי שנה שלפניי העקירה הוא שימש לי כמפלט מהחיים ההזויים, כאי של שפיות בתוך החברה המוזרה שבה אני נמצא שבה המחשבה היא אסורה והפקודה הרובוטית-משהו היא העיקר.

הייתי מגיע הבייתה לחמשוש ויוצא לעיר לדוכן הכתום לחלק חומר, בסוף הפעילות הייתי לוקח לעצמי איזה סרט וצמיד וגם כמה סטיקרים כדי להפיץ בדרך, המ"מ לא אהב את הצמיד וישר ביקש ממני להוריד אותו, אחריי כמה ימים הוא שם לב שיש סרט על התיק וגם אותו ביקש להוריד-לא ראיתי טעם לריב איתו יותר מדי, רק עקצתי אותו מעט בנושא והיינו משחקים חתול ועכבר מתי הוא יתפוס אותי, לו לא הייתה מטרה להעניש אותי ואני השתדלתי שלא לעבור את הגבול. כשהיינו יוצאים לבית ישר הייתי מחזיר הכל לתיקים ועל המדים, כששאלו אותי אמרתי שאני מש"ק התחברות וזה הסרט שלי.

 

הסרט שלי כמו ששמעתי גם מסרטים אחרים, נועד בעיקר בשביל לחסוך לי מילים, הייתי מגיע לאיזה מקום עם המדים הירוקים והסרט שיוצא מהיכס ביחד עם עוד אחד על התיק ואיזה צמיד ובכך אמרתי אני חייל אבל... לא הייתי צריך לטפס על בריקדות או לצעוק בקוליי קולות, עצם זה שהכתום היה עליי אמר להם- אני אחר, אני לא מסכים לכל מה שאתם חושבים, יש לי דעה משלי, לא תנצחו אותי!

 

 

מקרה מעניין היה כשחזרתי מאפטר בב"ש בדרך לבסיס בכרם-שלום (פתחת פלדלפי דאז...) פגשתי שם חבר'ה מהלב-היהודי שחילקו פלאיירים וסטיקרים לחיילים, מכיוון שהיה לי שעתיים פנויות הצטרפתי אליהם, על מדים; היו שם חיילים על מדים לבנים- קורס טיס- השייכים למחנה רעים, מחנה הפינוי, עם החבר'ה האחרים שחילקו את החומר הם לא הסכימו לדבר בכלל, אני הוותי להם אתגר, חייל אחד שהסכים לקחת ממני חומר, קיבל נזיפה מחיילת שעמדה לידו שזרקה ישר את החומר מידו ודרכה עליו כאילו היה איזה שיקוץ אסור וטמא, ניסתי לשכנע שאין כאן איסור ושום עבירה צהלית, רק חומר למחשבה חדשה, אך ללא הצלחה. אחריי כמה זמן התאספו סביבי מספר לובשי מדים לבנים (זה המקום לומר שהחיילים האחרים קיבלו את החומר בשמחה ולחלקם כבר היו צמידים וסרטים על הקיטבגים) התחילו להקניט מה יקרה אם הם יסרבו פקודה להטיל פצצה על בית?- עניתי להם שאם הם לא מרגישים שהם יכולים לבצע פקודה שאמורה להגן על המדינה שלא יבצעו אותה ושיעזבו את  הקורס טיס. והם המשיכו להקשות מה אם הבן שלנו יסרב לחזור ללבנון או משהו דומה ויעמוד כאן בזמנו ויחלק את סרטיי המחאה שלו- ואני דווקא הסכמתי, כי יותר משבאתי לומר משהו נגד העקירה באתי לומר בעד המחשבה החופשית ובעד כך שבתרבות הדמקורטית יש אפשרות להלחם גם בדרכים שהם פחות לגטימיות אם אני מוכן לקחת אחריות על התוצאות. הסרט שהיה עליי לקח חלק משמעותי בדיון הוא הציג אותי מההתחלה כמשהו אחר, כמחשבה חדשה ומסקרנת והיווה פתח לשיחה המעניינת שהייתה שם...

 

את המשכו של הסיפור אנחנו יודעים, רוב חיילי צה"ל ובתוכם כמעט כל הלוחמים קיבלו באותו הזמן כל מיני משימות שוליות ולא נשלחו לאותה משימה נוראה, אל משימת הגירוש נשלחו רק מי שהיה להם משהו להפסיד בעולם הגשמי- ממון, כבוד וכד' והעקירה בוצעה. מאז אני השתחררתי,  את המדים הירוקים החזרתי, אך הסרט הכתום עדיין עליי.

 

בסוכות טיילנו חבר'ה מהמחלקה באיזור ב"ש כשנכנסנו לאכול בקניון הקניט אותי אחד המוכרים 'מה לא שמעת שזה כבר נגמר?' והיו עוד תגובות כאלו בהתחלה הייתי עונה 'ואתה רוצה שנשכח את זה?' לפעמים הסרט המשיך את הסיפור, נתן לי שורת פתיחה בנסיעה ברכבת, בהליכה באמצע הרחוב ובעצם בכל מקום, מיקומו של הסרט עורר אותם לשאול אותי 'למה?' ואני הייתי חייב לענות.

 

אך עם הזמן התשובה הבסיסית כבר לא סיפקה אותי, התחילו ויכוחים בין לא נשכח ללא נסלח, היו ששאלו ומה אתה עושה עם הזכרון הזה, והסרט היה צריך תשובה אחרת; הכי קשה היה בין אנשי שלומינו שטענו כנגדי שהסרט הזה רק מעצים את הפילוג שיש בעם ומאז הסרט התחיל להעלם יותר פעמים בתוך כיס החולצה, בצורה מסתורית הוא ירד לי מהתיק, ואני לא ניסיתי להחזיר אותו, הקול נדם.

 

אך כשהקול נדם, הרגשתי פתאום שקט מעיק ומחנק, הרגשתי ששוב סתמו לי את הפה כאילו אין לי מה לומר ואינו כן, יש לי הרבה מה לומר:

יש לי מה להוסיף על העם והארץ ויש לי מה לחדש בתורה, יש בי עשייה חברתית ויש בי אמונה, ואני רוצה שישמעו אותי, כי אני מאמין שיש לי מה לתת, שיש בי אמת.

 

הסרט חזר למקומו הנכון ואיתו חזרו השאלות אבל עכשיו אני כבר מוכן ומחזיר את השאלה בחזרה, 'ואתה, מה דעתך? מה לך מסמל הכתום?' וחברים מביה"כ, יהודי בהפצות, איזה עובר אורח ברחוב ועוד הרבה אנשים שראו אותי נחשפו מחדש לשאלה הזאת 'מה אומר לי הכתום?'.

לומר את האמת, לצבע הכתום אין כל משמעות אם לא ניצוק לתוכו את התוכן שלנו את תוכן האמת של העם התורה והארץ, אפשר היה לקבוע גם כל צבע אחר וכל צורת לבוש אחרת אך צריך משהו שנראה מעט חריג בנוף הסביבתי אך לא מספיק בולט כדי שהאדם הרגיל עדיין ירגיש מעט שייכות. הכתום כבר תפס את מקומו כמקדם המכירות שלנו, של מי שאומר: אני דתי-לאומי-אדיאליסט בעל ערכים, וזה לא שמי שלא לובש הוא חסר ערכים או לא דתי-לאומי אבל מי שכן לובש מצהיר שהוא כן!

 

שבוע שעבר שאל אותי חבר מהישיבה ב'בינות' אם תדע שהסרט הזה רק מרחיק ממך אנשים האם תוריד אותו, הרהרתי מעט והחלטתי שלא, מקומו של הסרט הוא לעורר את האנשים לחשיבה מחודשת, להתחיל איתם דיון, מי שמפחד מהויכוח אין לי איתו שיג ושיח והוא לא ישפיע עלי ומי שמכאן יתחיל לחשוב, אני איתו, וביחד ב"ה אני מקווה שעוד נמשיך רחוק.

 

נכתב על ידי , 24/2/2006 14:45   בקטגוריות כתום  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של o-k ב-26/2/2006 04:18
 



פוליטיקה היא לא מלה גסה!!!







 

לפעמים אנחנו יושבים,


חבורה של חולמים,


מדברים ומתכננים,


איך נתקן עולם,


איך נשפיע על כולם,


אך המעשים?


איה המעשים?





קשה לנו, החולמים, להבין שמחלומותינו לבד לא ייבנה העולם; נכון, לחלומות יש מקום חשוב, צריכים אנשים שידעו


הבעיה הגדולה של החולמים היא שהם נשארים בחלום, באיזה עולם אדיאלי ואוטופי שכזה; הם חושבים שכולם כמוהם, שישנה רק אמת אחת, וכולם צועדים אליה- ואז יום אחד הם מתעוררים ומגלים שהם לבד.


 




כאשר פוגשים החולמים בפוליטקאים הם לא מבינים אותם, איך ניתן לוותר על חלק מן האמת לטובת איזה אמת חלקית, כי בעוד ולחולמים העולם הוא ישר, בפוליטיקה עוסקים באומנות האפשר. כי יאמר הפוליטקאי לאיש החזון, חזונך יפה, אך חכה זה עדיין לא הזמן, צריך קודם להכין את העם, צריך כסף ושאר משאבים, ובתכלס צריך לדעת מאיפה להוציא תקציבים, ולפעמים בשביל לתקצב פרוייקט חדש ומזהיר נאלץ לקזז במקום אחר שם אנחנו פחות לחוצים, ויש גם רעיונות שעליהם נאלץ לוותר, לא לגנוז, רק לשים בצד, לחכות לזמן טוב יותר.


אך החולם בשלו עומד, רוצה הוא כאן ועכשיו עולם מתוקן כך הוא שמע בתנועה וכך העמיק בישיבה. ארץ ישראל- השלימה. תורת ישראל- בכל עיר ופינה. עם ישראל- ללא עניים והבדלי מעמדות. ושיכינו תשתיות לבניין המקדש, ויפַתחו את היישובים בנגב, בגליל, בשומרון וביהודה. ושלא תשאר אשה ללא עבודה. ושאר מחשבות טובות המוכרות לכולנו מההפגנות ומשאר כרזות.


 




וכך יצא לפוליטיקה בעולמם של החולמים שם רע ונורא, כאנשים שרק רודפים אחריי כבוד ושׂררה- הרי פתרונות ממשיים הם לא נותנים, וגם כאשר איזה פוליטקאי כבר עוזר באיזה מקום, ישר יוצאים המלעזים ואומרים שהכל לכַבוד האישי שלו. וכאשר הפוליטיקאי נכשל במקום אחר, שוב מלעזים שזה לא היה לא מספיק חשוב אז הוא לא התאמץ.


 




אני לא תמים, ולא מנסה לומר שכל נבחרי-הציבור שלנו צדיקים, והרי ידוע שכח ושלטון הם משחיתים, אך ביסודם הם לא אנשים רעים ולפחות אצלנו במגזר יש להם הרבה מטרות, אך הם יודעים לשחק את משחק ה'אפשר' ולפעמים אולי אני לא מסכים עם הבחירה או אם דרך הפעולה, אך זה המשחק בעולם הקר, אם תרצה הכל תשאר ריקן, אבל אם תוותר אולי תזכה במשהו קטן. שנאמר: עדיף ציפור אחת ביד משניים על העץ (שם, כאן).


 


 


 




ועכשיו אנחנו שוב עומדים מול מערכת בחירות חדשה, והשאלה למי להצביע הופכת להרבה יותר קשה, ולהרבה אנשים כבר נמאס מכל המשחק ויוצאים בהצהרות שלא ניתַן להאמין לאף-אחד וכולם אותנו הכזיבו והגיע קץ כל הקצים ונשארנו לבדנו בתוך שדה מלא קוצים.


 


ועל-כן חשוב לבוא ולהזהיר, אם אנחנו לא רוצים להדחק שוב לפינה חייבים לצאת בהצהרה של אמת לאומה, וזה ייעשה רק אם נכניס אל בית הנבחרים כמה שיותר אנשים מהוגנים שלדעת אמת מכוונים- וגם זה מתוך הבנה שהאמת רחוקה היא ולא תושג בקלות, אך מקום חשוב למאבק יהיה בזירה הממשלתית ולא רק בהפגנות, בכרזות ובשאר פגישות על חלומות.



 


 




לאחר הבירור הנ"ל צריך לקום ולעשות מעשה, צריך לדעת לעזור בכיוון הציבור אל אותה האמת ובשביל זה צריך קודם כל לברור את הרע, להצביע בפה מלא על האנשים והמקומות שעליהם בחיים לא נוכל לסמוך, לא למרצ, עבודה, קדימה, שינוי. מפלגות אלו והמעומדים שלהם כבר הוכיחו שעליהם לא ניתן לסמוך שישמרו על צביון יהודי נכון למדינה- עליינו להשפיע על דעת הקהל לברוח מהם כמאש!!!


 


ואז צריך לסמן את הטוב, לראות איך אנשים שחשבו להצביע שם - מפנים אותם לליכוד או לישראל-ביתנו, ולא ששם יש אמת מבוררת אלא שעדיף שקולות שהיו אמורות להגיע לשרון ילכו לאנשים שלפחות עכשיו מראים איזה בדל נאמנות לערכים הישנים.


 




ועכשיו נשארנו עם שתי מלפגות חרדיות ושתיים לאומיות.


יש שנוכל לחברם יותר לאמת מוחלטת של תורה ואותם נשלח לאגודה, ויש מי שהצד החברתי חזק בו ויילך לש"ס. ויש מי שמחפש את האחדות את השילוב את התורה והעבודה


את הצינות הדתית...


 


לא נוכל לשבת בחיבוק ידיים


ונשלח את כולם לעבוד למען המפלגה המאוחדת


כי בדמינו הדבר!!!
נכתב על ידי , 15/2/2006 00:24   בקטגוריות כתום  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,410
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , דת , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנדב :) ש. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נדב :) ש. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)