אז ככה אני די חדשה בכל הקטע הזה של בלוגים...
תמיד אהבתי לקרוא בלוגים של אנשים אחרים - ותמיד התרשמתי מרמת הפתיחות שלהם...
ופתאום נכנס גם בי ג'וק...אני רוצה לכתוב בלוג משל עצמי
לספר מה עובר עליי מעניין יותר מעניין פחות סתם ככה דברים שעוברים לי בראש...
אז אני בחורה בת 26 די ממוצעת עובדת בעבודה משרדית לפעמים מרתקת אותי לפעמים מעצבנת ברמות
(אבל ככה זה שעובדים עם לקוחות).
כמו שהבנתם אני סינגלית - משמע אין לי חבר :)
אז מכיוון שאני הבכורה בבית הלחץ עליי גדול מתמיד עם אבא שלא מפסיק לשאול מתי אני כבר מתחתנת ומביאה לו איזה "יורש עצר" 
מה שאבא שלי כנראה לא מבין זה שלחיים וליקום יש את הסדר משלו ואי אפשר לזרז תהליכים...
נכון להיום אני עוברת תהליך לא קל עם עצמי - תהליך שבו אני לומדת להכיר את עצמי ולאהוב את עצמי שמבחינתי זה אחד הדברים החשובים שאני צריכה לעשות לפני שאני נכנסת לקשר בכלל עם מישהו...
אני יוצאת פה ושם עם בחורים ופעם אחרי פעם מתאכזבת לגלות ש"הסחורה" בארץ היא לא משהו...
יש בחורים שפונים אליי שנראים ממש טוב - ובסוף מסתבר שהם מחפשים רק דבר אחד *סקס* או שהם נורא שטחיים...
ויש את הבחורים המקסימים האלו שפונים אליי שהכרטיס שלהם נראה ממש ממש מושקע ואז כשיוצא לי לראות תמונה אני ממש מתאכזבת...
שלא תבינו לא נכון אני לא בחורה כזאת שטחית ואני לא מחפשת רק פנים יפות הפנימיות מאוד חשובה לי
אבל זה כ"כ קשה לבקש בחור שיענה לא על כל הציפיות שלי לפחות על חלק מהן?
השבוע נפגשתי עם חברה שלא ראיתי המון זמן וישבנו לנו באחד מבתי הקפה האהובים עליי 
דיברנו המון השלמנו בעיקר פערים שאי-אפשר להשלים רק בטלפון...
ואז סיפרתי לה שאני מפחדת והיא שאלה אותי 2 שאלות: ממה? ולמה?
אז ממה אני מפחדת ולמה אני כ"כ מפחדת? אני מפחדת לצאת עם בחורים לפתוח את הלב שלי ולהיות פתוחה אליהם ושבסוף יישברו לי הלב... 
במקרה האחרון שפתחתי את הלב ידעתי שזה נדון לכישלון אבל משום מה הלב שלי לא נתן לי לוותר עליו כ"כ בקלות - פשוט לא יכלתי!
הבחור המדובר יהודי ישראלי שחי בחו"ל במסגרת העבודה שלו הוא גר בסין -הונג קונג ליתר דיוק
ידעתי,שלקשר כזה אין סיכוי ולמרות שביום שישי האחרון שלו שהוא היה בארץ (בינואר) הוא בילה איתי ובילינו את כל הלילה יחד ברכב מול חוף הים בפלמחים שתינו רד-בול דיברנו המון התלטפנו המון והוא נישק אותי בכזאת עדינות בדיוק כמו שאני אוהבת ובאותו רגע בדיוק התאהבתי!
והרגשתי שאני לא יכולה לוותר וכשהוא ליטף אותי העיניים שלו היו עצומות הדמעות שלי פשוט ירדו מעצמן לא יכלתי לשלוט בעצמי או ברגשות שלי - זה ממש היה חזק ממני!
אתמול,הגעתי למסקנה שאני חייבת איכשהוא להוציא אותו מהראש שלי כי זה פשוט לא בריא לי ואני יודעת שעוד חודש בערך הוא יגיע לארץ ואני מפחדת להפגע ממנו שוב וזה לא שהוא עושה את זה בכוונה - זה פשוט מי שהוא!
אז בקשר אליו אני פשוט מרימה ידיים כי מה שבטוח זה שהוא לא פתאום יקבל איזה *סיבוב* ויגיד לי "בואי לחיות איתי בסין" מה גם שהוא הבהיר שהוא לא רואה את עצמו חוזר בשנים הקרובות לארץ...
תאמינו לי שאם הוא היה מבקש ממנו לנסוע איתו לשם לא הייתי מהססת אפילו לא לשנייה -וככל שעובר הזמן אני מתפכחת ומבינה שלא רק שזה לא יקרה אני גם לא ממש בטוחה שאני מוכנה לוותר על כל מה שבניתי ב5 שנים האחרונות....
אז נכון שאני כבר לא "ילדה" בת 20 ואני כבר לא מאמינה בנסיכים/אבירים על סוס לבן/אפור
אבל אני יודעת שאי שם נמצא הבחור שהותאם בדיוק למידותיי
אבל מה שאני באמת לא מצליחה להבין זה למה לוקח לו הרבה זמן למצוא אותי? 
נקווה שיהיה סופ"ש רגוע ומי יודע אולי אני ייצא לעוד דייט
כבר אמרתי שאני לא מוותרת בקלות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חולמת בהקיץ...