מארועי הפרק הקודם...
"אני מבין.." אמר לבסוף, מלטף את שיערה.היא הדפה את ידו בעדינות.
"אני מצטערת..." הוסיפה "אני לא מוכנה יותר.." היא השפילה את ראשה.
"זה בסדר...אז, ידידים?" אמר בחיוך מאולץ. "ידידים." השיבה בחיוך, והם קמו ופנו איש לביתו.
-פרק 11-
השעון המעורר העיר את קלואי משנתה גדושת החלומות, היא הסיטה את שיערה מפניה וכיבתה אותו, ממצמצת מעוצמת האור שחדר דרך חלונה.
אילולא היה זה יומה הראשון בבית הספר, הייתה וודאי חוזרת ושוקעת בשינה עמוקה, אך היום אכן היה זה אותו יום.
במרץ של אנשים שמחים היא קמה ממיטה, נכנסה לחדר האמבטיה למלא צרכיה, התלבשה, הברישה שיערה, וירדה למטה לארוחת הבוקר בחברתה של דודתה.
"מתרגשת?" שאלה אותה, ועל פניה חיוך. "נאא" השיבה קלואי בסימן של ביטול, היא התיישבה, אך ניכר היה שהיא לחוצה במקצת,
היילי טפחה קלות על שכמה והגישה את ארוחת הבוקר.
עם סיום הארוחה, קלואי נטלה את תיקה ויצאה לחצר הבית, לשאוף מעט אוויר לפני שתכנס לרכב בליווי דודתה, ותפתח בנסיעה לבית ספרה.
וכעבור מספר דקות, היא כבר מצאה את עצמה מביטה דרך חלון הרכב השחור והמבריק, ובלי לשים לב, היא מצאה את עצמה עומדת מול שער ביה"ס,
"להית'! לקחת אותך אח"כ?" אמרה בקריצה, ובלי לחכות לתשובה כבר שעטה לדרכה.
קלואי צעדה בביטחון לעבר הכניסה, מחפשת את חברי כיתתה מישראל, וסוקרת את מבטי התלמידים האחרים, כמחפשת אדם מוכר.
"היי קלואי!" שמעה קול קורא מאחוריה, היא הסתובבה, וראתה את לי. על פני שתיהן עלה חיוך רחב והן התחבקו, "מה קורה?" שאלה קלואי,
"הכל טוב! שמעי, אמרו לי שאני לומדת איתך בכיתה, איזה מגניב, הא?" אמרה לי, עדיין מחוייכת.
"כהה.."השיבה קלואי, "יש לך מושג איפה הכיתה שלנו?" הוסיפה.
לי משכה בכתפיה, "חשבתי שאת יודעת" צחקה.
בעיני קלואי זה לא היה מצחיק, "אז לאן אנחנו אמורות ללכת?" שאלה, ועל פניה ניכר הלחץ.
"אל תלחצי, נמצא כבר מישהו שיוכל לעזור" הרגיעה אותה לי. 'כמה אופייני ללי' חשבה וחייכה חיוך מאולץ.
"הנה מישהו!" אמרה בקול, ובלי לחכות כבר ניגשה אל נער, וכשקלואי ראתה למי היא ניגשה, פניה האדימו.
"היי" אמרה לו לי, "היי" השיב וחייך "אז את בין החדשים?" שאל, "כן.." השיבה בחיוך.
קלואי שהייתה חסרת סבלנות ניגשה לנער. "היי כריס! אתה יודע איפה כיתה י'5?" אמרה לו,
לי פערה את פיה בתדהמה "אתם מכירים אחד את השני?".
שניהם השיבו בחיוב, וכריס הוסיף "בואו, אני אראה לכם איפה הכיתה, במקרה אני גם לומד שם".
ניקי נכנסה לכיתה על סף הצלצול, ופגשה בשני מבטים לא מוכרים.
בכיתה, הכל התאספו סביב דניאל וגו', לוחצים ידיים ומעבירים שיחות בנעימים עם חבר נושן,
ומכירים את החבר החדש לקבוצת הכדורסל לחודש הזה.התלמידה החדשה, הייתה פחות מוקפת,
כמה מהבנות ניגשו להכיר אותה, וניקי נדחפה ביניהן.
"היי!" אמרה, "אני ניקי" היא חייכה אל התלמידה שהשיבה "נעים להכיר, אני מישל".
"בא לך לשבת לידי?" שאלה אותה, "בכיף" אמרה מישל, והניחה את ילקוטה לצד השולחן. לאחר מכן המורה נכנסה.
"אני רואה שהתאקלמתם יפה!" אמרה לתלמידים החדשים, שכבר ישבו בנוחות ועל פניהם חיוך.
כריס התיישב במקומו לצד החלון, בשורה השלישית, ושתי הבנות התיישבו בשולחן מול הלוח, בשורה הרביעית.
"הולך להיות..." אמרה לי וחיכחה את ידיה זו בזו, "מעניין" המשיכה קלואי בחיוך זדוני, שתיהן פרצו בצחוק, ובדיוק נכנס לכיתה מורה עב כרס,
על פניו משקפיים מרובעות וארשת מתנשאת."לפתוח את עמוד 55" אמר בקול קר, הכיתה צייתה במהירות וקלואי הסיקה שלא כדאי להתעסק עם המורה המסויים הזה.
לי הרימה את ידה ובלי לחכות לאישור אמרה "המורה אין לי ספר". המורה פנה אל כיוונה בצורה חדה, "קומי" אמר "וצאי מהכיתה".
"מהה??" אמרה כלא מאמינה "מה כבר עשיתי?", "מינוס 5 נקודות על התחצפות העלמה..."התחיל, "לי, קוראים לי לי "
אמרה ויצאה מהכיתה חסרת סבלנות.
"אבל המורה, היא חדשה, שתינו חדשות-" אמרה קלואי, "אין לי בעיה אם תצטרפי אליה, בחוץ!" קטע אותה.
הכיתה התרעמה, והמורה הקיש עם הסרגל על שולחנו בחוזקה, כמבקש שקט.קלואי התיישבה באדישות, והשיעור המשיך.
בינתיים, בישראל, נראה היה כי השיעור הולך לא רע. הכוונה מבחינתם של התלמידים.
דניאל וג'ו כאילו הפרו את השקט והשלווה בכיתה, פתקים עברו, חפצים עופפו משולחן לשולחן, והכל מאחורי גבה של המורה.
במהלך השולחן הוא צד אחר מבטים מניקי, אך נראה היה שהיא לא מתעניינת בו. לפתע מטוס נייר מטעמו של דניאל עף ופגע בכתפה,
היא שלחה אליו מבט זעום והוא רק קרץ לה. ניקי הסתובבה לכיוונה של מישל, "את מכירה אותו?" שאלה.
"את מי, את דן?" ענתה בשאלה, "דן??"הביטה בה בתימהון "אה.כן,דן.אז את מכירה אותו?" שאלה שוב.
"כן, ברור" צחקה. "הוא למד איתי בכיתה, תודי שהוא.." אמרה, "דביל" המשיכה אותה ניקי. מישל חייכה.
"בדרך כלל כשהוא עושה את זה הוא מנסה לקבל צומי" הוסיפה מישל, "הרבה בנות נכרכות אחריו בהפסקות".
"אז בגלל זה הוא חושב שהכל מגיע לו?" אמרה בלי לחכות לתשובה. "כן, כזה הוא דניאל, תכירי" צחקה מישל וחזרה להעתיק מהלוח.
כאשר ניקי הסתובבה, היא ראתה שמבטו של דניאל לא זז ממנה. "כן דניאל" אמרה "אתה צריך משהו?", ג'ו התחיל לצחוק.
לעומתה דניאל אמר "כן, אני צריך אותך." שרון, שבדיוק הסבירה משהו פנתה אל דניאל;
"דניאל, אני מבינה שניקי יפה יותר ממני,אבל זה לא צריך למנוע ממך להקשיב!"
ג'ו התחיל להתפקע מצחוק, ודניאל תקע בו מרפק. בעוד ששאר הכיתה, חוץ מה'פקאצות', פרצה בצחוק גם היא.
עם בוא הצלצול היא יצאה מהכיתה, ודניאל החליט לנסות להשפיע עליה עם חיוכו ה'ממיס' בנות. אבל למזלה, הוא הוקף בנבחרת הכדורסל,
כולל המעודדות, והיא יצאה אל המגרש למשחק כדורעף עם הבנות מהנבחרת שלה.
הארכתי היום את הפרק!
[הוא דף ורבע בוורד]
מקווה שאהבתם (:
אני יודעת שלא שלחתי ספויילרים למנויים אז סליחה,
אני אשתדל להתמיד ^^
ופרקים יעלו פעמיים או שלוש בשבוע, ככה.
תגיבו 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Writer-ya thats me
