לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

::Storytelling::


בלוג סיפור בעיקר, אבל עם סוויץ'!שווה להכנס ולבדוק P:

Avatarכינוי:  Writer-ya thats me

בת: 17

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

-פרק 12-


 

מארועי הפרק הקודם...

ג'ו התחיל להתפקע מצחוק, ודניאל תקע בו מרפק. בעוד ששאר הכיתה, חוץ מה'פקאצות', פרצה בצחוק גם היא.

עם בוא הצלצול היא יצאה מהכיתה, ודניאל החליט לנסות להשפיע עליה עם חיוכו ה'ממיס' בנות. אבל למזלה, הוא הוקף בנבחרת הכדורסל,

כולל המעודדות, והיא יצאה אל המגרש למשחק כדורעף עם הבנות מהנבחרת שלה.

 

-פרק 12-

הצלצול קטע את המשחק בדיוק ברגע ההכרעה בין שתי הקבוצות, הבנות התפזרו לכיתתן וניקי נעצרה לקשור את שרוכה, בעוד דניאל צעד לעברה.

"אז אני רואה שאת משחקת כדורעף...מגניב" אמר ולקח את ההזדמנות לנסות עליה את חיוכו ה'ממיס' בנות.

"כן.זה מה שאני אוהבת" ענתה לו. לאחר שראה שהחיוך לא עובד עליה שאל "בא לך משחק?".

"בכיף!"ענתה לו, מתכננת איך תנצח אותו. "ולא איכפת לך לפספס שיעור?" שאל בחיוך, היא כבר לקחה את הכדור.

"זה לא נראה לי הגיוני לשחק כדורעף בשניים" אמרה לפתע, הוא גלגל מהצד כדור כדורסל "וזה נראה לך הגיוני?" שאל אותה.

היא בעטה את הכדור לצד וחטפה מידיו את כדור הכדור-סל, והמשחק החל.

לאחר 6 שעות...

"ניקי אני לא מאמינה! על איחורים שמעתי, עוד לא הברזת!" צחקה קלואי בשיחת הטלפון הקבועה שלה עם אחותה התאומה.

"אני יודעת, אבל ממש רציתי להוכיח את עצמי,אני אפילו לא יודעת למה" אמרה ניקי,

"נו ומי ניצח?" שאלה קלואי חסרת סבלנות, "נחשי" אמרה אחותה ועל פניה חיוך.

"דיי, את ממש טובה!" הבינה קלואי את קולה וסגנון הדיבור שלה,

"לא הייתי נותנת לו להביס אותי, בזה את יכולה להיות בטוחה. בגלל זה פיספסנו שיעור שלם" המשיכה ניקי,

"ואיך הוא הגיב?" שאלה קלואי בסקרנות,

"הוא היה דיי המום, אבל השלים עם זה. הוא שאל אותי למה אני לא בנבחרת, אז אמרתי לו שזה מין תחביב בשבילי, הכדורסל...אז, איך עבר עליך היום?"

"שום דבר מיוחד, לי איתי בכיתה, כריס איתי בכיתה,ו...נאממ..זהו. סתם הכרנו בנות וזה.."ענתה לה קלואי.

"טוב..."אמרה ניקי "בלי בנים."

"ניקי אני הרי אמרתי לך כבר ש-.." התחילה קלואי

"לא, אני אמרתי לך.דיי להסתגר בגללו, פשוט דיי!" קטעה אותה ניקי, "את ממש מעציבה אותי" הוסיפה לבסוף "את יודעת שקשה לי לראות אותך ככה".

"נפגשנו אני והוא.." התוודתה קלואי.

"ומה?" שאלה ניקי בהתרגשות,

"את הרי מכירה אותי.." אמרה קלואי בקול שקט.

 ניקי שתקה, היא הייתה כבר מיואשת מלנסות לשכנע אותה שאין טעם להסתגר ככה בגלל כלום.

"סיפרתי לו על המקרה עם עומר" שברה קלואי את הדממה, לאחר שניקי לא השיבה היא המשיכה:

"הוא אמר שהוא מבין אותי...ושנוכל להשאר ידידים".

"אה יופי! אז לא דחית אותו לגמרי, זה כבר צעד קדימה" אמרה ניקי בשמחה,

"אבל בכל זאת אין לי רגשות כלפיו.." קבעה אחותה. ניקי הנהנה בהבנה מעבר לקו.

"טוב שמעי, אני מתה מעייפות, נדבר מחר, טוב?" אמרה ניקי לבסוף

"כן בטח, לילה טוב!" בירכה אותה קלואי, והשיחה נותקה.

קלואי הניחה את הטלפון בעריסתו, כאשר קבעה לעצמה שהיא לא עייפה במיוחד, החליטה לרדת לסלון לשוחח בנעימים עם דודתה.

מאז ומעולם היא חשה אליה קרבה רבה ולא הבינה במיוחד, מדוע? הרי אפילו עם אמה לא דיברה רבות על רגשותיה, האם דודתה מבינה אותה טוב יותר?

היא גם מעולם לא תהתה על פשר שמה, הרי זה אינו שם ישראלי אלא לועזי, מדוע דווקא הוא ניתן לה?האם כדי לייחדה? הרי גם שם אחותה לועזי..

 

כמו תמיד, היילי קיבלה את אחייניתה בחיוך רחב ובזרועות פתוחות, מצפה לשמוע למוצא פיה.

"ערב טוב היילי!" בירכה אותה קלואי בנעימים והתיישבה לצידה, ממלאת כוס זכוכית במיץ הטרי המונח על שולחן העיתונים בין הספות.

"היי מותק.." אמרה בקול רפה, מפאת עייפותה הרבה, "איך עבר היום?"מיהרה לשאול והתיישבה ביתר זקיפות.

"זה בסדר..את יכולה לנוח" אמרה לדודתה, שחזרה לתנוחה הקודמת, "עוד לא סיפרת לי מה עבר עליך היום" הזכירה לה בחיוך.

"ובכן...שום דבר מיוחד. זוכרת את לי?" שאלה אותה, "השחרחורת הזאת מכיתתך?" ענתה היילי בשאלה.

"כן, בדיוק היא" אמרה קלואי, "ומה איתה?" שאלה היילי ושיחררה פיהוק, "היא איתי בכיתה..בכל אופן, המורה לפיזיקה סילק אותה היום מהשיעור

כי לא היה לה ספר, והוא התעצבן עוד יותר כשהיא התקוממה נגדו.." סיפרה לה, היילי לא נראתה מתעניינת במיוחד.

"ומה עם כריס..?" שאלה בסקרנות, "אני סותמת." צחקה כאשר שמה לב למבט בעיניה של קלואי.

"תגידי," אמרה לפתע קלואי, משנה את הנושא לכיוון שונה לגמרי "למה קוראים לי דווקא כך?" שאלה.

היילי נראתה מופתעת, לפתע פניה הרצינו. "ובכן...אני ואמך אחיות כידוע לך ו...בעצם.." החלה היילי מספרת, ודמעה עקשנית זלגה במורד לחייה.

"היילי, את לא חייבת לספר לי, את יודעת..." ניסתה קלואי להרגיעה. "לא מותק,זה בסדר. אני לא צריכה לשמור את זה מפנייך.." אמרה לה דודתה,

 

 

מה היילי מחביאה מפניה? האם הקשר העמוק ביניהן אינו מקרי? זאת ועוד...בפרק הבא [:

**ספויילר יישלח למנויים בהקדם (:

מאוד השתדלתי בפרק הזה! האם לא ניכר שיפור בכתיבה שלי?

 אז תעודדו ותגיבו 

 

 

נכתב על ידי Writer-ya thats me , 28/4/2008 16:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,101
הבלוג משוייך לקטגוריות: הדרכה ועיצוב לבלוגים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWriter-ya thats me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Writer-ya thats me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)