שונאת לפתח ציפיות ולתאכזב שוב.
ביום שישי הרגע סוף סוף הגיע בלי יותר מדי ציפיות ועם ראש פתוח ניסתי לקבל את הגזר דין שלי בשקט .
יצאתי מלאת התלהבת וואלה אחרי שהאמנתי שאני לא יהיה מסוגלת לפתח ציפיות יותר בקשר לזה התחלתי הכי בקטנה.
במחץ ביום האחרון בפרידה מ"החניכים" בכיתי די הרבה זה לא היה על ה"חניכים" (נו טוב אולי טיפה רק על קזס) אלה על הזה שלא הערכתי כל השנה לא מימשתי אותו עד הסוף לא מיצה את עצמו ידעתי שהרגע הזה יגיע פחדתי ממנו כל כך.
אז אתמול השלב הכמעט אחרון מהפרידה מזה כשראיתי את הזה החדש די כאב לי שאנחנו עבר .
והיום כשהגעתי שוב פעם עם ציפיות ובידיעה שהזה לא יחזור יותר הבנתי שאני חייבת לפתוח דף חדש.
הייתי נחמדה,ציחקקתי מתי שצריך,נתת רעיונות,שתקתי(כן אני מסוגלת לשתוק מדי פעם),שיתפתי
ובעיקר הפעם באמת נתתי לזה צ'אנס יצאתי משם מלאת ציפיות פשוט ההיתי מאושרת שיש לי הזה חדש .
לפני זמן מסוים היום שכבר החלטתי שאני מסוגלת להיות מאושרת יותר מהזה החדש מאשר מהקודם הרסו לי הכל .
ואת האמת זה כל פעם הורס אותי מחדש .
שונאת את הרגעים האלה שאין לי את מי לשתף מידע מסוים רק בגלל שאני לא סומכת על אף אחד ואני לא יסמוך כי
כל פעם מוכחים לי איזה שטות זאת לסמוך ולאמין שהפעם יהיה טוב יותר .
אני יוצאת מפגרת מפוסט לפוסט מנסה להרגיש שאני שופכת כל מה שאני מרגישה בתקוה שלא יבינו על מי אני מדברת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
