החיים מעבר לכל דימיון

שונאת לפתח ציפיות ולתאכזב שוב.

ביום שישי הרגע סוף סוף הגיע בלי יותר מדי ציפיות ועם ראש פתוח ניסתי לקבל את הגזר דין שלי בשקט .

יצאתי מלאת התלהבת וואלה אחרי שהאמנתי שאני לא יהיה מסוגלת לפתח ציפיות יותר בקשר לזה התחלתי הכי בקטנה.

במחץ ביום האחרון בפרידה מ"החניכים" בכיתי די הרבה זה לא היה על ה"חניכים" (נו טוב אולי טיפה רק על קזס) אלה על הזה שלא הערכתי כל השנה לא מימשתי אותו עד הסוף לא מיצה את עצמו ידעתי שהרגע הזה יגיע פחדתי ממנו כל כך.

אז אתמול השלב הכמעט אחרון מהפרידה מזה כשראיתי את הזה החדש די כאב לי שאנחנו עבר .

והיום כשהגעתי שוב פעם עם ציפיות ובידיעה שהזה לא יחזור יותר הבנתי שאני חייבת לפתוח דף חדש.

הייתי נחמדה,ציחקקתי מתי שצריך,נתת רעיונות,שתקתי(כן אני מסוגלת לשתוק מדי פעם),שיתפתי

ובעיקר הפעם באמת נתתי לזה צ'אנס יצאתי משם מלאת ציפיות פשוט ההיתי מאושרת שיש לי הזה חדש .

לפני זמן מסוים היום שכבר החלטתי שאני מסוגלת להיות מאושרת יותר מהזה החדש מאשר מהקודם הרסו לי הכל .

ואת האמת זה כל פעם הורס אותי מחדש .

שונאת את הרגעים האלה שאין לי את מי לשתף מידע מסוים רק בגלל שאני לא סומכת על אף אחד ואני לא יסמוך כי

כל פעם מוכחים לי איזה שטות זאת לסמוך ולאמין שהפעם יהיה טוב יותר .

אני יוצאת מפגרת מפוסט לפוסט מנסה להרגיש שאני שופכת כל מה שאני מרגישה בתקוה שלא יבינו על מי אני מדברת .

שוב כמו בפוסט הקודם אני נזהרת בכל מילה ופסיק הרי אנשים שמכירים אותי קוראים בבלוג אז אני לא יכולה לכתוב פה כל מה שעולה על רוחי.

או הקיץ הזה כל כך משמעותי בשבילי או שיש לי זיכרון קצר,עברתי כל כך הרבה דברים הקיץ אני חושבת שזה היה הקיץ הכי נוראי שהיה לי .

באמת שאני יוצאת מהקיץ בהרגשה נוראית בכל הרשימת "TO DO" לא מסומן אפילו וי אחד.

במחץ בערב האחרון של החלוץ רבתי עם מישהו שההיתי דלוקה עליו תקופה בתחילת השנה התעצבנתי עליו על שטויות "צמחונות" אמרתי דברים שאני מצטערת עליהם כ"כ הוא אמרה דברים שפגעו בי וז השפיע עלי גם ביום פירוק רבתי שם עם כולם אמרו לי דברים מגעלים שפגעו בי יותר ממה שציפיתי שזה יפגע .

כשחזרתי מהמחץ הרגשתי נורא וראו את זה בשבועים הראשונים פשוט נכנסתי לדיכי.

עד שכבר הצלחתי להירגעה אחרי הסיפור במחץ נפלו עלי השיבוצים נכנסתי בין הראשונים כי מיהרתי,שליי (המרכזת) הסתכלה בדפים ואמרה לי:התפקיד שלך הוא : (היא חיכתה טיפה )ואז הפילה עלי את זה שאני בקהילה אני זוכרת את הרגע טל דנה ומתן היו בחדר הגבתי נורא כמו שתמידשאני מגיבה פשוט אמרתי שאין מצב לא ההיתי מסוגלת לחשוב על זה לקלוט את זה #יצאה מהחדר השני ואמרה "אמרתי לך לא לפתח ציפיות" פאק שנה שלמה ההינו בצוות באמת שנשברתי באותו הרגע ברחתי משם ואז *שאלה אותי את שמחה על הקהילה בטון צוחק כזה באמת שלא הצלחתי לשלוט נתתי לה סטירה קלה  איזה שטות עשיתי .

ברחתי משם בוכה אחרי שנרגעתי חזרתי לחדר ורציתי לשמוע מה יש להם להגיד בלה בלה בלה לא הפסקתי לבכות בחדר מרכזים כל מה שהם אמרו נשמע לי כמו גזר דין מוות ותיאור הדרך שבה גזר הדין הולך להיתבצע .

כל השכבה ראתה את זה וכולם ציחקקו זה הרס אותי אחכ דיברתי עם אבא,ואבא הלך לדבר עם מישהו מלמעלה.

 (יופי עכשיו יצאתי כמו ילדה בת 3 שרצה לבכות לאבא שהיא לא קיבלה את הסוכריה שהיא רוצה)

בסופו של דבר יש תפקיד חדש שעוד לא קיים בשבט אני ממש מפחדת שהוא לא יצא לפועל כי אני ממש רוצה בו.

היה ישבצ ראשונה של קהילה דוקא נשמע טוב מקווה שזה לא המקרה של "מילים כמו חול.." אני באמת מפתחת ציפיות.

לא קראתי את הספר קריאה ליומן קריאה 2 ספרים מחכים לי לבחירה אבל אני לא מסוגלת לקרוא בחצי שנה האחרונה זה מעצבן אותי כי זה חסר לי כל כך אין ספר שלא ניסתי פשוט לא מסוגלת.

כל "החיים" קראתי ספרים אין לי עוד מקום בחדר מרוב ספרים שקראתי גמרתי ספרים של 700 עמודים תוך פחות ביומים.

זה כל כך מתסכל.

לא עשיתי אפילו תרגיל אחד בעבודת קיץ במתמטיקה ויש לי איזה 100תרגילים.

ו% שרציתי אותו חצי שנה במחץ התברר לי שהוא ה"כפרית" הזמן עשה את שלו...

אני מקווה.

יצא פוסט עמוס ברגשות ומחשבות.

כתבתי פוסט שכתוב בדרמתיות מטורפת (תמיד כתבתי ככה או רק אני שמתי לב לזה).

ושוב אותו חשש מזה שאנשים מכירים אותי קוראים את הפוסט ניסיתי ככל האפשר לצנזר מידע.

התגעגעתי למקום הזה שאני יכולה לשפוך לפניו את כל מה שאני מרגישה.

 חצי שנה כתבתי פה בידיעה שאף אחד לא מכיר את הבלוג ופתאום מפילים עלי את העובדה שגילו את הבלוג וקראו את כל הפוסטים בו.

וגם הפוסט האחרון היה ממש ממש אישי באמת שאני כל הזמן משתגעת מהמחשבה שפאק איך הם גילו את הבלוג

ופאק איזה נזק זה עשה לי ופאק אנשים הבינו דברים שהם לא נכונים בכלל .

טוב .

אז חזרתי כי אהבתי את המקום הזה ולמרות שכבר כל מיני מכירים את הבלוג אני ימשיך לכתב בו .

כמובן לא דברים אישים כמו אז אבל עדין.....

אני שונאת שאתה מעלה רעיון שאני מחכה לו כבר שנה.

אני שאלתי אותך אם אתה רציני ואמרת כן ,

אמרתי לך שאם אחר כך אתה מפוצץ את הכל אחרי שאני מפתחת ציפוית אני אשנא אותך אמרת אוקי.

ופתאום היום הפלת עלי את זה פשוט פוצצת את כל הציפיות את הכל.

נמאס לי מזה פשוט נמאס לי זה גורם לי להבין כמה שאסור לסמוך על אנשים.

אחר כך שואלים......וטוענים.....

הפלת את זה עד שסוף סוף השתקמתי מעניין של התפקיד למה עשית את זה למה ?

זה החופש הגדול הכי נוראי שהיה לי.

צריכה לקרוא ספר לספרות,לעשות עבודה במתמטיקה,לסדר את הארון,ולראות מה אני עושה עם כל החיים.

פתאום מוזר לכתוב פה ולחשוש על כל אות שנכתבת פה,

שדברים אל יצאו מהקשרם.

למרות הכל אני לא רוצה להחליף בלוג בבלוג הזה רשומים יותר מדי דברים שחשובים לי אומנם בטיוטה.

בבלוג הזה השתנתי כל כך הבלוג ליווה אותי תקופה ארוכה ומשמעותית.