פתח

לחזור לישראל .....האם הגיעה השעה? אני שרוי בגעגועים לאוכל, לאוירה, לחברים, לשיחה טובה בשפת אם, למשפחה ואיפלו לאימא הפולניה שלי. אז לכאורה ההחלטה לחזור לארץ לא אמורה לייצר כזה דיסוננס אצלי. אנסה לגולל כאן את מערכת השיקולים כנגד ובעד החזרה בתקווה שהכתיבה תעזור לי לקבל את ההחלטה הנכונה....

נתחיל בכך, חברתי אינה יהודיה, ואם לא די בכך היא גם אינה דוברת עברית ואם גם בזאת לא די היא אינה מסוג הטיפוסים שיש לו יותר מידי מרפקים ויכול לשרוד בתור כולשהו בדרך לאינשהו בישרואל. מכאן נובע, להביא את חברתי לארץ זה אתגר אדיר של השתלבות הזר במרחב הישראלי המיוזע אתגר שידרוש את מירב כוחות ההסתגלות שלה ושלי . ומה איתי? גם אני לא מרגיש שייך למדינת החומוס, אין בי את הלהט הפטריוטי\ציוני\ יהודי\ חלוצי אשר דרוש על מנת לשרוד את הדחיסות הישראלית. נכון, אני מרגיש זר גם כאן בהולנד, זר לחלוטין, אבל כאן אין לי את הציפייה הסביבתית להרגיש שייך או חלק מ....להיפך, אני זר כולם רואים בי זר וזה אחלה בחלה. בארץ העניין שונה, אם הגיעי לבית הנתיבות הישראלי אני ישר מגויס-מתויג למעגל הקומזיץ הישראלי, אני אחד מהחברה, חולק חדר בגטו יחד עם שאר חברי. 

תאמת, טוב לי עם תחושת הזרות, לא בא לי כל הזמן עם תפיחת השכם והאחוקי הישראלי, לא כולם חברים שלי אוטומטית. ומה מצפה לי בישראל בכלל? עוד שנת השלמות באוניברסיטה, מינוס 14 אלף בבנק , ואחרי זה 4 שנות התמחות בשכר רעב, הללויה. אז למה כן בכל זאת? אולי מפני שישראל זאת לא הולנד, הולנד כל כך משעממת, כל כך מנוונת, נעדרת צבע וחיות ואנרגיות, אין כאן כמעט אלימות ומתח, זה נכון , אבל אין כאן את אנרגיית החיים המהפנטת של ישראל. ולזה אין תחליף.

ולונדון? מה עם לונדון? היא עדיין מדגדגת לי, השפה מובנת לי, ללונדון יש כוח חיות אדיר, אבל הסיכונים יותר גדולים, השלווה ההולנדית תוחלף בטירוף הלונדוני, במחירים הבלתי אפשריים, במרחקים .....ושם גם אין לי חברים (לא שבהולנד יש) ולא משפחה תומכת.

ומה בהולנד? 200 יורו לבית (כן כן) הוצאות נמוכות במיוחד על אוכל ובגדים, ביטחון ושקט, תשתית נהדרת, אבל עבודה רצינית במקצוע הפסיכולוגיה אין לי כאן. ומעל הכל המדינה הזו היא שעמום אחד גדול............

אני חייב לסיים עכשיו אבל אני עוד אכתוב בפירוט יתר על ההכרעה הממשמשת ובאה....