חזון העצמות היבשות
אין כאן טיפים או תמונות רק רצון לרזון |
| 4/2008
שיגרה
כולם לוחשים, כולם מדברים על זה, חברות שלי, הורים, מורים וגם אנשים
אנונמים
הם כולם אומרים לי, "אנה" מה קרה לחיוך שלך? ואני עונה להם
בתשובה עם חיוך על השפתיים:"הכול בסדר"
אני מרגישה מעולה, אני מתחילה לאהוב את עצמי.
חברות שואלות: "אנה" את רוצה לבוא לאכול סושי / פיצה/ או
סתם" ואני עונה בגאווה : אולי מחר, אני קצת עייפה"
אימא אומרת : " בואי לאכול" ואני רצה מחכה שהיא תלך וזורקת
את האוכל.
נראה לי שחזרתי ל שיגרה
| |
המטרה מקדשת את האמצעים
המשפט הזה כל הזמן חוזר! ולא רק בקישור של רזון, היום מצאתי את עצמי שומעת את המשפט הזה יותר מידי פעמיים.אני יציב לעצמי מטרה, אני יגיד תאריך, שעה, משקל, ונשמה
תאריך: 30.4
משקל: 49
שעה: חצות
נשמה: הרוסה
זה רשמי אני במרוץ נגד הזמן
אני צריכה עזרה...
יש ארוחה גדולה מאוד ביום שבת, איך לזייף שאכלתי, טיפים? משהו? שנקל?
| |
מעניין אם יש שם קפה וחסה?
כשאני חושבת על החופש, אני רואה אותו קרוב, בקרוב אני עוזבת, אני עוברת לגור עם 14 מחברי הטובים בצפון, בבית אחד קטן בקיבוץ. אני מתרגשת שכל יום שעובר אני מרגישה את הבריחה, הבריחה מהבית, מהאנשים קרים. לגור בקיבוץ וכל יום להתעורר עם חולצה לבנה קשורה בידי הדקות, יש שם גינה עם פרחים, ושקט.
אין צבא, אין עבודה. יש שם שיחות לאנשים מקשיבים, הם לוקחים אותי לשם בקרוב. בעוד חודש חודשים לשקט, מעניין אם אני יחסר למישהו? מעניין אם יש שם קפה וחסה?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עד לעצמות