אין לי משוג לאן הפוסט הזה יתגלגל אבל שיהיה,
אנשים נוטים להשים סטיגמה על האנשים,סטיגמה? אני יסביר את זה במילים שלי,אנחנו רואים חבורה של אנשים שמתלבשים בשחור ויש להם מלא עגילים וקעקועים. איך אנחנו מכנים אותם? -פריקים-
וכל אלא שגרים בצפון? -צפונים- ולמי שעדיין לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו אז ככה:
עוברת לידכם משהי מאופרת בשחור מלא בגדים עליה בצבעים שחור לבן,יש לה עגילים בכל חלקי הפנים
מה ישאר תחשבו עליה?-מי זאת המפחידה הזו,הפריקית הזו,אני בחיים לא יתקרב אליה-, ורק בגלל שהיא מתלבשת ככה ונראת שונה מכמה אנשים שבסביבה שלך,יום למחרת אתה מגלה שהיא בכיתה שלך,ומעודד עוד חברים לחשוב ככה,על איך שחשבת אתמול עליה -לחץ חברתי מכירים?-,רק בגללך אף אחד לא מתקרב אליה,כי ספרת לכולם שהיא מפחידה ושהיא מאופרת מוזר,ושיש לה מלא נזמים בכל הפרצוף.
באותו רגע הנערה הזו,יושבת לבד הלב שלה דופק כמו לא יודעת מה,היא באה לכיתה חדשה ואף אחד לא מתקרב אליה,כי אתם שמתם אליה סטיגמה שהיא ככה והיא ככה ותראו איך היא מתלבשת.הנערה הזו לא מרגישה טוב בכיתה הזו, -גם אני לא הייתי מרגישה טוב עם זה שאף אחד לא היה פונה אליי ומדבר איתי-ויום למחרת היא נכנסת לכיתה וכולם מסתכלים אליה מוזר,ומלא התלחשויות ,ואתה זה שראית אותה שלשום,כבר לא מכיר את אותה נערה,היא מתלבשת כמוכם,אין לה שום נזם בפרצוף,היא לא מאופרת,ונראת כמו "ילדה רגילה",-לחץ חברתי הופעל עליה-עכשיו הנערה הזו שמחה..!! למה?,כי כולם מדברים איתה,ויש לך חברות,אבל היא לא שלמה עם עצמה.!
היא אומרת לעצמה 'הנה יש לי חברות כולם מדברים איתי,אבל משהו חסר לי,אני מרגישה שזו לא אני,אני כבר לא מכירה את עצמי',
אותה נערה שנכנסה לכיתה לפני כמה ימים עם ביטחון עצמי מופרז,חייכנת,מדברת המון-,הפכה לנערה שקטה,לא מחייכת עוד,נהייתה ביישנת.
-
אתם אומרים לעצמכם וגם אני! אני? לא ישתנה בשביל אף אחד!,רוצים שיקבלו אותי כמו שאני,עם אני פריק ועם אני אימו ועם אני צפוני או ערס!,אבל בינינו אף אחד לא עושה את זה.
בשביל להתקבל לחברה בה אתה נמצא את צריך להסתגל אליה,מפחינה חיצונית ממש!,למרות שהפנימיות גם משתנה היא כל פעם מזכירה לך לא להשתנות.אבל זה לא עוזר כי עכשיו מגיע הלחץ החברתי.
דוגמא:אני שרגיל ללכת עם טרנינג כל היום,וזה הכי נוח לי,אבל כל הכיתה שלי הולכת רק עם ג'סנים,אבל אני לא מושפע מהחברה,ואני ילך איך שבא לי,ואז אתה מרגיש מוזר,כי אתה לא מתלבש כמו כולם,כי יש אליך לחץ כזה שכל החברים מדברים על איזה ג'ינס יש לי,וכמה הוא עלה לך, ורק לי אין-נושא לשיחה,כי לי אין ג'ניסים ואז אני מרגיש מרוחק כי אך אחד כבר לא מתייחס אליי,כי אני לא לובש ג'נסים.וישר שאתה חוזר הביתה אתה רץ לאמא ואומר לה 'עכשיו את קונה לי ג'ינס,ולא סתם ג'ינס אלא של לייקופר!,ועם לא אז....' וכו'.ויום למחרת אתה מגיע עם חיוך וכולם מתקרבים אליך ומתחילים לדבר איתך על ואוו איזה ג'ניס יפה וכמה הוא עלה וחושב 'עכשיו אני מרגיש טוב עם עצמי' וחושב שוב 'חלקית',אבל בכלל לא נוח לך,אבל מה זה מה שהחברה עושה וככה אני יעשה כי אני מושפע! מה שנכון נכון.
יש מצב שאולי גיליתי איך אפשר להתחמק מהלחץ החברתי! בעצם לא אולי -בטוח.
כי זה מה שאני עושה. מפתחת בטחון עצמי,ומראה שיש לי אישיות ושמרגישים אותה איפה שאי נמצאת,מנסה כמה שפחות להיכנע ללחץ שמופעל הלחץ החברתי,
תנסו להראות שגם לכם יש אישיות,שגם לכם יש פה. ואתם משתמשים בו,מתי שמשהו או מישהו מפריע לכם.
ובנוגע לסטיגמות,רדו מזה!,תנסו להכיר את האדם שמסתתר מאחרי כל הדבר הזה שהוא שם על עצמו.
אני לא אומרת שאני לא מושפעת,אני כן אבל כמה שפחות!
ערב טוב
זה גנוב מהבלוג קצב, מילים, חיים
כנסו אליו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
