הייתה לי הופעה עם הלהקה שבה אני רוקדת.
דווקא די חיכיתי לה, הרגשתי טוב עם הריקוד, ריקוד שאני אוהבת ויודעת טוב.
חבר שלי בא לראות אותי וחברה טובה.
אז עליתי לבמה...
מחוייכת, מנסה לשדר המון ביטחון על הבמה, כמו תמיד.
ופתאום קיבלתי בלאק אווט רציני. שכחתי התבלבלתי, הייתי אחרי כולן, לפני כולן. הייתי בולטת, הייתי שורה ראשונה.
אנשים הסתלכו וראו, המורה עמדה מולי בהגברה שם, וראתה. והכי תסכל אותי, אלו שהזמנתי לראות אותי :\ חברה שלי וחבר שלי. ראו אותי.
ירדתי מהבמה עם דמעות.
תכלס? בד"כ זה בקטנה, המורים תמיד אומרים לנו שמותר להתבלבל אבל שנדפוק הופעה..
זה פשוט לא היה ככה, זה הרס לי את כל הריקוד. והרגשתי אכזבה מ-ט-ו-ר-פ-ת.
זה כמעט אף פעם לא קרה לי, הפעם הראשונה והאחרונה הייתה לפני שנתיים.
אחרי זה, חזרתי הביתה עם חבר שלי, די מבואסת.
אל עוד יותר תסכול.
צריך להתלבש ולצאת! בגדים. כמו תמיד, זה חייב להיות בעיה, המעט חולצות שעוד הייתי מוכנה למדוד ישבו מגעיל.
התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה חח.
הוא הרגיע אותי והכריח אותי ללבוש את החולצה הקבועה, רחבה כזו...
אבל אז יצאנו, לאזור של הופעות.
אני חבר שלי וחברה שלי, שם פגשנו ת'חבר'ה שלו ואת החבר'ה שלי.
שתינו קצת לפני שהלכנו, והגענו להופעה של אחד הזמרים האהובים שלי. עברי לידר :]
זהו, קצת סטלה, שירים שאני אוהבת, בין לבין טראנסים מטורפים, קיבלתי את המצב רוח שהייתי צריכה. והיה נהדר.
ב6 בבוקר קיבלתי טלפון מידיד שעשה לי את הלילה, זאת אומרת הבוקר... את השינה :]
איך היה שלכן?
חג שמח, תהנו גם ממנו. למרות העל האש.
אוהבת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
