הכבשה בשירות המדינה

אמא (צועקת מהסלון): "רחלי! מצאנו לך בעל!"

אני (בנימה משועשעת משהו): "נו מי זה?"

אמא: "מישהו כמו איתי מהאח הגדול, אם תמצאי מישהו כזה באמת תהי מאושרת!"

(ובואו לא ניכנס לעובדה שאני מכירה מישהו כזה אבל הוא קצת טיפש אבל בכלל לא נכנסנו לעובדה הזאת)

כן כן, ההורים שלי מכורים. עד כדי כך שהם אפילו רואים "האחות הקטנה" בביפ. אני יוצאת מהבית לשלושה חודשים וזה מה שקורה!?!??!

ועכשיו משהו נוסטלגי:

היה היה לפני 4 שנים...

(בכוונה לא קישרתי לתאריך הספציפי, משום מה הייתה לי נטיה לעדכן איזה מאה פעם ביום ועוד לכתוב שלוש וחצי שורות בכל פוסט)

נחמד לראות מה היה אז ומה היום, אם כי הגעתי למסקנה שלא התבגרתי באמת, פשוט החכמתי קצת (קצת!).

אה, וגם הספקתי להוציא בגרות.

ולמקרה ששאלתם את עצמכם "למה לעזאזל נזכרת בזה?!" ובכן, ישרא החליטו סוף סוף ליישם את חוק "בלוג שלא יעודכן שלושה חודשים ימחק" והיה לי קצת חבל למחוק את המסיבה, בכל זאת היא חלק ממני, חלק משמעותי ממני.

על הדרך מצאתי עוד בלוגים נידחים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, דיכאוניים יותר ודיכאוניים פחות.

אבל כולם שלי, כולם חלק ממני.

בנימה סימפטית זו אאחל לכולכם שבת שלום ונטולת קסאמים.

אה, סליחה שכחתי שרק באיזור אשקלון והנגב המערבי יש קסאמים. טעות שלי. (4:47 am באחד הלילות השבוע, המניאקים בני הבליעל האלה העירו אותי! אותי!!!)