פגשתי הערב מישהי. מישהי מהעבר שעל פי ציר הזמן הוא לא כזה רחוק, אבל על פי ציר ההתקדמות שלי הוא במרחק של אלפי שנים.
פגשתי הערב מישהי שהחזירה אותי בבת אחת לרחלי של אז, לרחלי שהייתה מחוץ לחבר'ה, שהלכה למקום ההוא מתוך הרגל, לרחלי שאני לא אוהבת ולא מתחברת אליה, לרחלי המזוייפת.
וזה ממש קשה לפגוש בפתאומיות מישהו כזה, מישהו שבשניה מחזיר אותך לתקופה שאתה רוצה לשכוח, לשכוח שהיא הייתה קיימת.
אז מה שקרה זה שהיא הייתה בהליכה עם חברה, ואני הייתי בסניף במסיבת גיוס ושתיהן התקרבו כי גם החברה שלה קשורה לסניף ואז התאספנו, היא אני ועוד כמה חבר'ה שהיו קשורים אלינו והיא חיבקה אותי ארוכות. ניהלנו סמול טוק קצר ואז התחלתי לזרז עניינים (גם כי היינו צריכים לצאת לכיוון העיר וגם כי הייתה לי מוזר כל העניין).
כשנפרדנו סופית היא אמרה לי "בקושי התייחסת אלי, היינו חברות טובות".
וזה מהמשפטים שנכנסים לי לבטן. כי בשניה אחת קלטתי כמה ילדותית הייתה הגישה שלי, כמה גדול ומטומטם האגו שלי, כמה דברים פספסתי בגלל הגישה שלי.
אבל זה לא שבשניה אחת סלחתי ושכחתי, כי זה עדיין שם, זה עדיין עוצמתי כמו באותו מוצאי שבת שנרדמתי בבכי.
השורה התחתונה היא שאין לי מושג מה אני מרגישה. מצד אחד היום אני כבר יותר חפיף, מצד שני רחלי מאז לא מרשה לי להרפות.
השורה התחתונה היא שזה בעצם פוסט מיותר.
רק רציתי לציין שהפגישה איתה עשתה לי משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
