קראתי השבוע את "על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי" לפאולו קואלו, ספר חמוד, סיפור אהבה נאיבי, ספר קצר עם הרבה דיאלוגים ("חפירות"), כמו שאני אוהבת.
בתחילת הספר קואלו כתב הקדמה שמדברת על הקשר בין אהבה לדת וההקדמה די כתובה ברוח הספר. אמנם התחברתי לדעותיו של קואלו על הדת, והתחברתי לדעותיו על אהבה, אבל את הקשר בינהם לא אהבתי, נוצרי מידי לטעמי.
בכל מקרה, ביום ראשון כשקראתי את ההקדמה הרגשתי כאילו הוא הכניס לי יד אל תוך הבטן והוציא משם בדיוק את מה שהסתובב לי בראש ולא הצלחתי לבטא, פשוט הרגשה מדהימה.
ספר מומלץ, בעיקר לכופרים 
יש עכשיו "ספיישל חצות" בגלגלצ עם רונה קינן. מתה עליה, פשוט מתה עליה. (בעיקרון רציתי לצרף את "לחיות נכון" אבל משום מה לא מצאתי קליפ שלו למרות שאני יודעת בוודאות שיש אחד כזה)
ועד כאן קולטורה.
יש לי אולי 3 וחצי קוראים, אבל לקוראת אחת אני חייבת את העדכון הבא:
כן, עברתי תקופה לא קלה, תקופה שאפילו לא לרגע פקפקתי בקיומו של אלוהים אבל בהחלט היו לי שאלות עליו ועלינו, מה שנקרא "יחסינו לאן".
והזמן עבר, וגיליתי שהרגלים זה דבר משתק, אני לא יכולה להפסיק להיות "דוסית" כי זה מי שאני, אמנם מאז אותו קש לא התפללתי (לא מיוזמתי בכל אופן, לביה''כ אני הולכת בערב שבת) אבל מצוות שהן פשוט דרך חיים אני לא מסוגלת להפסיק לקיים.
ועוד עצם נזרוק, גם הגעתי לאיזה שהיא מחשבה מפחידה עלי ועליו (לא האל, מישהו בשר ודם), על איך החיים שלנו חייבים להצטלב לפחות עוד פעם אחת כדי שאני אדע בוודאות שאנחנו לא נצליח. אני לא יודעת אם הוא חושב אותו הדבר, מעל פני השטח הוא כבר ממש המשיך הלאה, אבל התחושת בטן שלי צועקת לי דברים אחרים.
עריכה: חח קראתי תגובה שלך מחודש שעבר... מה אני אגיד לך, אף פעם לא נתבגר הא?
נכון לשבוע זה עבר גל הגיהנום, כולי תקווה לגל של טובה שיבוא השבוע.
והנה סיפתח- נולדה לי אחיינית 
צאצאית נקבה ראשונה למשפחת המלוכה שלנו.
אז באמת שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
