הכבשה בשירות המדינה

אולי באמת, אבל כרגע אני עומדת בפני הסוף. בפני הסוף של אחת השנים המדהימות/נוראיות/מחזקות/מחשלות/טובות... אין מספיק מילים לתאר את השנה האחרונה ואת מה שעברתי בה.

ביום שלישי יהיה היום האחרון שאני אגיע לעבודה וככל הנראה ביום רביעי אני אסע בפעם האחרונה הביתה...

ביום רביעי ערכו לי ולבוס לשעבר מסיבת פרידה (הוא עזב החודש את הפינת חי אחרי חמש שנים). לא היו שם הרבה אנשים, כמה מהילדים איתם עבדתי, מורה מסויימת פה, אישתו של הבוס שם אבל כמה שהיה מצומצם ככה היה נהדר, כל מי שדיבר הזכיר לי פן שונה בשנה החולפת והזכירו לי כמה קשה ושוברת הייתה השנה, אבל ככל שנזכרתי במה שעברתי ככה קלטתי שאני אחרי הכל והבנתי שיצאתי מזה, נשארתי בחיים והאמרה השחוקה של "מה שלא הורג- מחשל" נהייתה הרבה יותר אמיתית מבחינתי.

האמת שאין לי כח להשתפכויות, אני בעצמי עוד לא יודעת איך לסכם בבירור את השנה ועוד צפויים לי כמה שיחות פרידה וחיבוקים השבוע אז נחתום את הפוסט כאן ואולי עוד יהיה לי משהו להוסיף בנושא (אז למה את לא שומרת טיוטא?! טיפשה.)

שבוע טוב.