הכבשה בשירות המדינה

שלום לכם עירוניסטיים חביבים

אני מודעת בהחלט לעובדה שעד שסוף סוף התחלתי את השירות שכחתי ("שכחתי" זה לרוב התעצלתי...) להזכיר את זה בבלוג שלט'ס פייס איט, הוקם למען שנות(?) השירות שלי.

אם כך, לאחר שבועיים שירות אני חייבת לציין שסו פאר סו גוד טנק גד (מי זה גד ולמה הוא טַנק?), אני נהנית מחיי העצמאות (מישהו חשב שלא?) ולמרות שלא תמיד יש לי ארוחת ערב אני נהנית לדעת שאני לא צריכה להיות תלויה באחרים וכל מה שקורה לי הוא תוצאה של מעשי (בגבולות ההשגחה הא-לוקית וכו', זה שעברתי לקיבוץ לא אומר שחזרתי בשאלה). מה גם שנכון לעכשיו יש לי הרבה מרחב בעבודה שלי. "הרבה מרחב" זה ממש אנדרסטייטמנד, אני פשוט לבד שם! הבוס (הוא לא כל כך בוס אבל נוח לי לקרוא לו ככה פה) מגיע בבוקר עם האוכל לחיות, לרוב דואג בעצמו לסוסים וכרגע אני בעמדה שאני כבר די יודעת מה כל חיה אוכלת ואני יכולה לקבוע לעצמי מה לעשות עד 4 (לדוגמא, הפסקת אוכל של 3/4 שעה, אחרי שכבר הייתה לי ארוחת בוקר לפני תחילת העבודה...) עם הזמן אני מניחה שאני אשתכלל ואפנה לעצמי שעה מידי פעם "להיכנס לאינטרנט וללמוד על החיות" כמו שהבוס קורא לזה, אבל הוא בטח מתכוון לבדיקת אימיילים ומרתון באבלס.

חוץ מזה הזמן די טס לי ואני לא מאמינה שעברו כבר שבועיים והחדר שלי נשאר קצת מוזנח. כאילו, אפילו מסמרים עדיין לא דפקתי בקיר!

לגבי העבודה עצמה, מי שלא מכיר אותי אישית מן הסתם לא יודע במה מדובר... ובכן, אני עובדת בפינת החי של הקיבוץ שבעבר הייתה המשק ילדים (מה שגורר כיום מבטי "למה?!?!?!" חודרים בכל פעם שאני מספרת שאני עובדת שם). העבודה הבסיסית היא הטיפול בחיות- האכלה וניקיון. אבל בע''ה עם הזמן זה יקח לי פחות זמן ואז היום שלי יתחיל להתמלא גם בהדרכות (בעזרת ה'!!!) של בתי ספר ואולי עזרה עם הרכיבות הטיפוליות... נראה כבר, דברים מאוד לוטים בערפל כרגע.

מחר יש לי יום עיון של הקיבוץ הדתי בקיבוץ בארות יצחק, מה שאומר שאני אראה מלא בנות מהסמינריון וגם אשווה את העבודה שלי עם בנות אחרות שעובדות בפינות חי בקיבוצים... (נו מה, זה מענין אותי!).

שיהיה לכולנו שבוע טוב ואל תשכחו ש"שכוי" זה שם נרדף לתרנגול! (וכן, ידעתי את זה גם לפני כוכב נולד...)