מתשעה באב, היום בו חזרתי הביתה סופית מהקיבוץ עד היום- נורא בער לי לכתוב פוסט, אחד מסכם כזה, כולל. אבל מרוב קריטריונים לאיך הפוסט צריך להיראות לא יצא פוסט. אז הנה אני פה, אחרי הסוף, אחרי הסמינריון לשנה הבאה, ואחרי שהחלפתי את מיקומי לשנה הבאה. כן כן, כמה שהייתי מורעלת על ערד החלטתי בסוף שזה היה סתם מטופש ללת עד לשם והחלטתי לסגור במרכז אחר, קצת קרוב יותר הביתה (שעה באוטובוס, חצי שעה ברכב פרטי).
הנה רשימה קצרה שניסחתי אחרי 10 חודשי שירות (מתוך 11...):
*בניגוד למה שחשבתי עד היום- אני מעולה עם ילדים בכל הגילאים.
*למדתי שאם יש משהו שאני ממש ממש רוצה- אני אשיג אותו.
*למדתי שאני, אחרי הכל, אנושית. עם כל הכח שיש לי, גם הגוף אומר "נשבר לי" ופוצח בשביתה.
*למדתי שצריך לתת לו לשבות, אחרת העיצומים ימשכו.
*למדתי שברגעים הקובעים והמכריעים של החיים רק אני עומדת לרשות עצמי. אין אף אחד אחר.
*למדתי איך להסתדר (ואוסיף בהסתייגות- אפילו להנות) עם אנשים שאני לא אוהבת.
*למדתי שאתה אף פעם לא יכול לדעת כשאתה פוגש את הבנאדם הזה שיהפוך את עולמך ב-180 מעלות.
(לגבי הסעיף האחרון, גם אני תהיתי בהתחלה למי התכוונתי ואז נזכרתי. ותנו לי לחשוף שהמשפט לא מדבר דווקא במישור הרומנטי)
בטוח שלמדתי עוד דברים, אבל אלה הדברים שיצאו לי בצורה מאוד מסודרת (יחסית אלי) והחלטתי לשמור אותם כאן אחרת יאבדו לעד.
עוד סגירת מעגל מהשנה הייתה כשסיפרתי היום לאמא מה באמת קרה עם בת אל (חיפשתי בארכיון לראות אם כתבתי בכלל על המקרה שלה, וגיליתי שלא. אז ממש ממש בקצרה כי באמת שהיא לא האישיו פה, למרות שתקופה ארוכה היא כן הייתה. בתחילת השנה גרה איתי בחדר בחורה חמודה, אותה בחורה נראתה סבבה והכל, עד שיום בהיר אחד, באיזור שאחרי סוכות היא סימסה לידיד שלה שהיא רוצה להתאבד והוא הזעיק את המשטרה. מפה לשם העיפו אותה מהשירות וזה היה אחד מהקטעים היותר קשים שהיו לי השנה...).
בכל מקרה, זה קטע מטורף כי כל השנה שמרתי את סיבת ה"עזיבה" שלה בכזאת אדיקות וסיפרתי ממש רק לאנשים מאוד קרובים אלי (כאילו, חוץ מאמא כמובן).
ובקפיצה זריזה לשבוע שעבר-
נסעתי לקיבוץ לטיול בנות שירות ובר מצווה של הבן של הבוס (שנערכה בפינת חי), היה נחמד ומרגש לפגוש שוב את כולם, וכשאני אומרת כולם אני מתכוונת כמובן גם לחיות שלי 
למחרת הבר מצווה נסעתי לסמינריון הכנה לשנה הבאה ובאורח פלא מצאתי שם בת קיבוץ (חבל שמצאתי אותה רק אחרי שעלינו על ההסעה ולא לפני, היא הייתה יכולה לחסוך לי חתיכת היטרטרות עד לירושלים) שהסתבר אחר כך שהיא אפילו איתי בקבוצת אם.
הסמינריון עצמו היה מרתק באמת, באתי עם המון חששות ויצאתי עם המון חברות (וכמובן שהייתה מאורי אחת שעזרה לעבור את ההלם בקו''ם
).
יום אחרי הסמינריון הלכתי לבדוק מקום אחר לשירות אחרי שהבנתי שיש כמה דברים לא רציניים בצוות האחראי עלינו בערד (נכון ליום רביעי השבוע, עדיין לא מצא לנו דירת שירות...וזה רק חלק).
למחרת הבנתי שהתקבלתי אז חיש מהר התקשרתי לערד להודיע להם על הברז, ומיהרתי לסמס לבנות שהיו אמורות לשרת איתי.
ובחזרה להיום- פטה סלמון מעושן זה טעים, אבל מעורר חשדות.
שבוע טוב 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
