הכבשה בשירות המדינה

מצחיק שאני חוזרת לבלוג רק בגלל הסיבה הטיפשית ביותר ביקום- המשפחה שלי מציפה לי את הפייסבוק וכבר אין לי שם פרטיות.

כאילו, פייסבוק, פרטיות. מה?

הכל התחיל כשהפייסבוק נהיה מן דבר כזה שכולם חייבים שיהיה להם (כולם חוץ מ...) ואז אמא שלי הכריחה אותי לעשות לה אחד, תוך כדי אח שלי החליט שזה רעיון ממש טוב להתחיל לעדכן על כל שטות ונגמר בכך שגיסתי גם פתחה לעצמה פרופיל. ועכשיו כולם משגיחים עלי בעשרים עיניים ומגיבים על כל שטות שלא קשורה אליהם...

מה שמצחיק הוא, שפעם, בבלוג הראשון שלי, איך שהוא אמרתי לאח שלי שאני כותבת בלוג והוא כמובן ביקש את הכתובת אבל לאור התוכן שהיה שם (לא משהו נועז, אבל היה שם תוכן, בניגוד לבלוג הזה) אמרתי לו שאין מצב בעולם שהוא יכנס אליו, מה שהביא את אחי לשאול את השאלה המתבקשת "אז כולם יכולים לקרוא מה את כותבת חוץ מאחיך?!"

כן. כי דברים כמו החרדות שלי, הדיכאונות שלי, האכזבות שלי אני נורא אוהבת לתת לכל העולם לקרוא, אבל לא למשפחה שלי. ממש לא להם.

ובנימה אופטימית זו, אלך לנבור בארכיון של עצמי לראות מה כתבתי לפני שנה ושנתיים.