אני וחברה טובה החלטנו ללכת הערב לסרט, סוף החופש כזה, מגיע לנו.
אז הלכנו ל"Get Smart" וזה סרט נהדר ומומלץ לכולם (אבל למה רב''ש, למה כרטיס עולה 37 ש''ח וכל החצי שעה הראשונה זה פרסומות?! הבנת' דה ג'ואיש פיפל סאפר אינאפ?!) אבל מה שקרה אחר כך היה יותר מעניין.
עלינו על המונית שירות ואיתנו במונית היו גם 3 צעירים מהמגזר. שניים בטוח היו בדייט, אבל תהינו לעצמינו מה היה התפקיד של הבחור השלישי שם, ריכלנו עליהם עד כמה שיכלנו והחברה נאלצה לרדת מהמונית. כמובן שהקשבתי ברוב קשב לשיחה שלהם ושמתי לב כשהם ירדו מהמונית. אבל אחרי שהם ירדו וראיתי אותם מהחלון מתרחקים פתאום הכתה בי ההבנה שהבחור השלישי הוא "בחור הכמעט". הבחור שלחבר הטוב שלו יש חברה, הבחור שמלווה בנות ומרוצה כבר ללוות חברה משלו, הבחור שהוא מסוג האנשים שכמו עכברים מסוממים שנמצאים בתוך מבוך, לא מצליחים למצוא את הדרך הנכונה- את הדרך ל"בחורת הכמעט".
עד כאן רחלי בארץ הפאתטיות. ונעבור לנושא משמח אחר
אני מתחילה שירות לאומי.
סוף סוף הבלוג הזה ימלא את יעודו ואני אמא מהחדר הביצתי שלי, אנער קצת אבק ואלך לנקות צואת סוסים.
סתם אני צוחקת, אין עלי אבק.
"כל יום, כל יום בכל רחוב
כשהוא עובר קרוב קרוב
לרגע קט ואווילי
אני שלו והוא שלי"
(רימונה די-נור, יודעת על מה היא מדברת)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
