הי חברסס =)))))

התגעגעתם אלי, הא?טוב נו, לפרקים ולא לי XDD

טו, אז קודם כל, סליחה על זה שלא היה פרק ו/או עדכון כל כך הרבה זמן.

ושלא תחשבו שאין לי מוזה, כי יש לי ויש לי הרבה (לא כמו עם לחישות><") P=

אבל פשוט א-י-ן לי זמן לכתוב.

אז אני ממש מצטערת על העיכובים שיש וכנראה גם יהיו פה, ואני יודעת שזה

לא פייר מצידי, אבל אני פשוט לא יכולה אחרת, ואני מקווה שתבינו אותי.

פרק 5

"עוד מעט הראיון!עוד מעט הראיון!!"-ביל שר בקול מעצבן ודילג אל היציאה מהסוויטה, מוכן לגמרי.

"היית צריך להעיר את כולם עם השירים הפאתטיים שלך?!"-נשמע קולו העצבני של טום מאחד החדרים

"כן"-ענה ביל בפשטות ויצא למסדרון.הוא הלך בצעדים מהירים אל המעליות.הוא יצא מהשער האחורי של המלון ונכנס ללימוזינה שחורה שחיכתה רק לו.הלימוזינה נסעה ברחובות החיים של פריז-המון אנשים מיהרו לעבודה, בתי הקפה הקטנים עם אווירה רומנטית כבר הספיקו להיפתח, וכמה זוגות צעירים כבר ישבו שם.הלימוזינה נעצרה ליד בניין ענק ומפואר, וביל יצא ממנה, שם את משקפי השמש הענקיות שלו וממלמל "וואו".

הוא נכנס לתוך הבנין.נגלה אליו אותו לובי מפואר שניגלה למוניק בדיוק יום קודם.הוא לא יכול היה שלא להתפעל.ביל ניגש אל אחת המזכירות.

"אמ..אני צריך לתת פה ראיון, לאן אני צריך ללכת?"-שאל ביל במגושמות

"אתה ביל קאוליץ?"-שאלה המזכירה, כאילו כלום.

"כן"-ביל ענה, טיפת גאווה בקולו

"חדר 127, קומה 3 בצד שמאל של המעלית"-אמרה המזכירה ביובש ופנתה לעיסוקיה בחזרה.

"תודה"-אמר ביל והלך אל המעליות, עדיין מתקשה לקלוט את המימדים והיוקרה של הבניין.

הוא יצא מהמעלית בקומה 3, לחוץ מעט, ופנה בטעות ימינה.

"חדר 127..חדר 127..נו איפה חדר 127?!?!"-ביל כבר ממש נלחץ

ואז הוא קלט שהמספרים, והבין שפנה לכיוון הלא נכון.הוא מלמל "אופס" בביישנות והלך לכיוון השני, מחצחקק בלחץ.לבסוף הוא נכנס לחדר בדיוק 2 דקות לפני תחילת הראיון.

זה היה חדר לא גדול במיוחד.עמדו בו כמה ספות עור לבנות ובמרכז עמד שולחן עם פירות, בעיקר ענבים.על אחת הספות ישבה בחורה בת כ-30, שיערה ג'ינג'י חלק.בידיה היה פינקס.

"אמ..שלום?"-אמר ביל בבילבול

"שלום.אתה ביל קאוליץ, נכון?"-שאלה המראיינת בקול נחמד מזויף.

"כן"-ביל ענה בקצרה

"יופי, הגעת בדיוק בזמן.נתחיל בראיון?"-שאלה המראיינת

"כן"-ביל ענה באותו טון כמו בפעם הקודמת.

אך לפני שהמראיינת הספיקה לומר עוד משהו, הדלת נפתחה לרווחה ומוניק נכנסה לחדר.

"שלום גבירתי"-אמרה המראיינת בלחץ, מפחדת ממוניק.

"אין מה לפחד ממני, אני לא נושכת כמו המנהלת הקודמת פה."-אמרה מוניק בחיוך.

המראיינת נראתה מבולבלת.אולי היא עובדת עליהם עם הכיוחכים המתוקים האלה, ואם יתייחסו אליה כמו שהיא רוצה היא ממש תתעצבן ותעיף אותן?הרי היא כל כך השתדלה כדי להתקבל למערכת העיתון!היא פשוט לא יכלה אפילו לחשוב על זה שיגרשו אותה בגלל שטויות.והמנהלת הקודמת, מיס לאמול, היתה מסוגלת לזה.

"אני רק נכנסתי כדי להסתכל, אל תשימו אליי לב בכלל"-הוסיפה מוניק ברוגע כשראתה עד כמה חסרת אונים נראתה המראיינת והתיישבה על הספה המרוחקת.

"כן גבירתי"-מילמלה הבחורה בפחד ומיד פנתה לביל, בכלל לא נשמעת בטוחה כמו בהתחלה-"נתחיל בראיון?"

"כן, כמובן"-ענה ביל.

המראיינת, ששמה היה ג'ולִיֵט, התחילה לשאול את ביל את השאלות המשעממות שהיו רשומות אצלה בפנקס, ואת מיליו של ביל היא רשמה שם במהירות לא נורמאלית, בכתב יד קטן ומסודר.

"תודה לך על הראיון, מר קאוליץ"-אמרה ג'ולייט בנימוס מוגזם, העיפה מבט מפוחד במוניק ויצאה ברגליים כושלות.

"היי.אתה ביל קאוליץ, נכון?"-שאלה מוניק במתיקות

"כן.ואת בטח מוניק ריצ'י?"-ענה ביל בשאלה, מחייך

"כמובן.אמ..אתה פנוי הערב?"-שאלה בספונטניות

'גאד, אני עוד מתחילה איתו!עם קוקסינל!'-היא חשבה לעצמה בלחץ

"ת'אמת כן..לאן את רוצה ללכת?"-שאל ביל בבילבול

'היא מתחילה איתי!מגניב.טוב, לא.אם טום היה רואה אותי עכשיו הוא היה בטוח אומר שאני מתנהג כמו קוקסינל שלא יודע להתחיל עם בנות.טוב נו, מה איכפת לי ממנו עכשיו?!'-ביל התצחיל לחשוב על דברים לא קשורים בכלל

"יש פה בפריז מועדון VIP אחד שקוראים לו MONAGE.אפשר ללכת לשם"-הציעה מוניק

'איזה גרועה אני!מזל שכריסטין לא רואה אותי עכשיו.עד סוף החיים היא היתה מלגלת עליי!!'-למוניק התרוצצו מחשבות לא הכי שמחות בראש [XD] [הייתי חייבת להוסיף!]

"אז..אני עוסף אותך ב10?"-שאל ביל

"כן.אה, ואני יכול להביא איתי את אחותי כריסטין?כמובן שזה יהיה רק אם היא תרצה, וכנראה שלא, היא מעצבנת כל כך!"-מוניק בטעות אמרה בקול את מה שהיא חושבת על כריסטין

'איזה חוסר טאקט!אלוהים ישמור!בטח הוא יקרע מצחוק על כמה שאני דפוקה.מה קורה איתי היום באמת?!'-מוניק היתה בפאניקה

"אחי התאום טום מעצבן לא פחות.יודעת מה, תביאי את כריסטין ואני אביא את טום.הולך?"-שאל ביל, צובר בטחון

'בעצם, אני לא כזה גרוע.אבל טום היה עושה לי דווקא ואומר שכן.רגע, הוא שוב נכנס לי לראש?!אוי שייסה..'-ביל בהחלט היה במצב פאניקאלי, כמו מוניק

"טוב אז..ניפגש!"-אמרה מוניק והתחילה כבר ללכת, מקללת את עצמה מבפנים וחושבת עד כמה כריסטין היתה צוחקת.

"רגע, חכי!"-ביל כמעט וצעק, אך נזכר שממש לא כדאי לו לנהל במקום שכזה שיחות בקול רם, עצר את עצמו ברגע האחרון.

"מה, מה קרה?"-שאלה מוניק

"אמ..איפה את גרה?שכחת להגיד לי"-אמר ביל במבוכה

"אוי נכון..אני גרה ברחוב ________ בית __"-אמרה מוניק והסמיקה קלות

'באמת השתגעתי היום'-היא קבעה לעצמה

"טוב אז..ביי"-אמר ביל ולחץ על הכפתור של הזמנת המעלית.

"ביי"-אמרה מוניק ונכנסה לתוך מעלית ההנהלה.

ביל נכנס מחויך ושמח אל הסוויטה, יורה חיוכים דפוקים לכל עבר.

"נו, איך היה?"-שאל טום ביובש, יודע מראש שהתשובה תיהיה חופרת ומשעממת במיוחד.

"מצאתי סטוץ'"-ענה ביל בגאווה

"מה?!איך? מי?מה?מו?"-טום מיד קפץ מהספא, בהחלט לא מאמין שאחיו מצא סטוץ', ועוד בכזאת מהירות, והכי חשוב-עוד היה גאה בזה!זה בנחלט היה עומס יתר.

"כשזה נוגע לסטוצ'ים, אתה ממש מתעורר לחיים, הא?"- שאל ביל בעוקצניות את אחיו.

"נו ספר!בבקשה!"-התחנן טום

"תרד על הבירכיים, ואז אני אספר"-אמר ביל בערמומיות

"אוף איתך"-מלמל טום ברוגז אך עדיין ירד על הבירכיים ועשה פרצוף חמוד כמו החתול משרק 2.

"טוב נו, אני לא יכול לעמוד בפרצוף הזה"-אמר ביל והתחיל לספר את כל מאורעי היום, נאלץ לסבול את צחקוקיו התמידיים של טום.כשהוא סיים, טום התחיל להתגלגל על הריצפה מרוב צחוק, ורק כשנרגע (אחרי 3 דקות) הצליח להוציא הגה מפיו.

"אני לא מאמין איזה חסרי טאקט!שניכם!אבל לפחות הולכים למועדון VIP ומקבלים סטוצ'ים מפורסמים, אז זה שווה את זה, לא?"-טום עדיין לא כל כך נרגע מהצחוק.

"יש לך זמן עד 8, ב8 מתארגנים"-קבע ביל והתיישב מול הטלוויזיה, לא שוכח לקחת פחית רדבול על הדרך.

"לא יספיק לך אלכוהול להיום?"-שאל טום

"סתום ותן לאנשים להנות"-אמר ביל בקצרה ומאז לא שם לב יותר לשום דבר חוץ מהטלוויזיה עד 8 בערב.

ואל תחשבו שזה יהיה סיפור טוקיו הוטל קלאסי, בו הם יהיו יחד במועדון,

יתאהבו ואז יהיו ביחד לנצח נצחים.

כי זה לא.ממש לא.